# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/63/6/

וזה בחינת שחיטת הסימנין ברבן (יורה־דעה, סימן כא, סעיף א), כי הנפשות קודם התקון הם בחינת פלגא (כמו שמבאר שם), ועל־כן עקר תקונם על־ידי שעולין אל היראה שהוא בחינת שלמות, כי עקר תקון שלהם להעלותם מבחינת פלגא וחסרון לבחינת יראה שלם. ועל־כן השחיטה ברב הסימנים, כי הנפשות הנפולות הם בחינת הנפשות העשוקות בתיקלא (במשקל), כידוע, והתיקלא הוא בבחינת פלגא, כי מערב טוב ורע חציו טוב וכו'. וזהו בחינת תיקלא - שעומד על המשקל ואינו נוטה לכאן ולכאן, כי חציו טוב וכו', והכל הולך אחר המכריע. ועל־כן האדם נדון אחר רבו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין מ:), כי תכף כשמכריע מעט כחוט השערה לכף זכות, אזי נכללת בטוב ונעשה כלו טוב. וזה בחינת (תהלים נ, ג): "וסביביו נשערה מאד", 'וסביביו' זה בחינת 'תיקלא' הנ"ל, שהוא בחינת נגה, כידוע, בחינת (יחזקאל א, ד): "נגה לו סביב", שם הכל תלוי בחוט השערה, בחינת "נשערה מאד" כנ"ל. ועל־כן השחיטה ברבו, כי על־ידי חוט השערה, המשלים את הרב, על־ידי־זה יוצאין הנפשות מבחינת פלגא הנ"ל, מבחינת התיקלא הנ"ל, כי נכרעין לכף זכות על־ידי הרב, ואז נכללין בסטרא דטוב בבחינת 'יראה שלם' שהוא בחינת החליף השלם, כנ"ל.