# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/64/

על־פי התורה "דרשו ה' ועזו" בסימן ל"ז, עין שם, שמדבר שם מענין שחיטה, עין שם, באות ו', מה שנאמר שם (סנהדרין צו.): וזהו: הזהרו בורידין כרבי יהודה, כי הדם הוא הנפש שבא בגלגול, וצריך השוחט לכון להעלות הנפש שבדם. גם עקר חסרון הפרנסה וכו' (עין שם כל התורה היטב).

וכלל התורה, שצריך אדם להכניע החמר לגבי הצורה, להכניע החמר והגוף שהוא בחינת בהמה, בחינת סכלות, בחינת חשך, בחינת מיתה, בחינת שכחה, בחינת חכמות חיצוניות. ולהגביר ולהעלות הנפש והצורה, שהיא בחינת חיים, בחינת זכרון, בחינת אדם, בחינת חכמה, בחינת אור, בחינת חכמת התורה וכו'. וזה זוכין על־ידי תענית שהוא בחינת צדקה. ועקר הוא צדקה של ארץ־ישראל, שהוא בחינת הבל פה שאין בו חטא של תינוקות של בית רבן (שבת קיט:), שעקר המתקת הדין שהוא בחינת חשך ושכחה וסכלות וכו', הוא על־ידי הבל פיהם שאין בו חטא וכו'. וזה בחינת שחיטה שהוא בחינת התעלות הנפש, להכניע רוח הבהמיות, בחינת בהמה, בחינת הגוף וכו' ולהעלות הנפש שבחי למדבר, שהוא בחינת אדם, בחינת תורה וכו' (ועין שם כל זה היטב), ועין שם בסוף מה שכתוב שם לענין בני עמי הארץ וכו' וכל התורה שהם מגלים, הוא הכל גלוי להשוחט וכו' (עין שם כל זה היטב).