# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/64/12/

לענין אסור נבלה וטרפה שאינה חיה שנחשבת גם־כן כמתה, כי תקון השחיטה הוא להכניע בחינת רוח הבהמיות, שהוא בחינת סטרא דגופא, בחינת מיתה וכו', ועל־כן בהמה שמתה מאליה אסורה, כי שלטה עליה סטרא דמותא, שאז מתגבר רוח הבהמיות, כי אי אפשר לישראל לאכל מהבהמה כי־אם על־ידי השחיטה, שהוא בחינת תענית, שעל־ידי־זה מכניעין רוח הבהמיות בחינת מיתה, בחינת גוף, ומעלין הנפש מחי למדבר, מבהמה לאדם וכו' כנ"ל. כי להכניע ולבטל סטרא דמותא מהבהמה זה אי אפשר כי־אם על־ידי האדם הבעל־בחירה דיקא כנ"ל, כי האדם יש לו בחירה, ועל־כן יש לו בכחו לבטל בחינת סטרא דמותא מעצמו על־ידי שיקדש גופו, ויכניע הגוף והחמר שהם בחינת מיתה לגבי הנפש, שהוא בחינת חיים וכו' כנ"ל. ועל־כן התורה והמצוות קרויים, "חיים", כמו שכתוב (ויקרא יח, ה): "וחי בהם", "כי הוא חייך" וכו' (דברים ל, כ). ועל־כן "צדיקים אפלו במיתתן קרויים חיים" (ברכות יח.), כי בטלו מעצמן סטרא דמותא, אבל בהמה אין לה בחירה, ועקר תקונה לבטל ממנה סטרא דמותא שתהיה ראויה לאכילת ישראל, הוא על־ידי האדם הבעל־בחירה דיקא, כנ"ל.