# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/64/17/

ועל־כן עשה המן עץ גבוה חמשים אמה (אסתר ה, יד), כי חשב להתגבר כנגד קדשת יום־הכפורים שהוא יום התענית, שהוא בסוד יובל הגדול, שהוא שנת החמשים שעקר קדשתו ביום־כפורים, והוא סוד עולם־הבא שאז יתקע בשופר גדול, שכל זה הוא בחינת תשובה, בחינת תענית, שעל־ידי־זה מכניעין החמר וכו'. והמן רצה להתגבר כנגד כל זה, ועל־כן "הפיל פור הוא הגורל" (אסתר ג, ז; ט, כד) להתגבר חס ושלום, כנגד הגורל של יום־הכפורים, כמו שכתוב (ויקרא טז, ח): "ונתן אהרן על שני השעירם גורלות גורל אחד לה'" וכו', אבל השם־יתברך ברחמיו נתן כח לישראל שיתגברו עליו בכח קדשת התעניות שהתענו, כמו שכתוב (אסתר ט, לא): "ודברי הצומות וזעקתם" וכו' כנ"ל, כי על־ידי התענית מכניעין החמר וכו', שהוא בחינת זהמת המן־עמלק ומעלין הנפש וכו'. ועל־כן נתלה דיקא על זה העץ הגבוה חמשים אמה, כי מפלתו היתה משם דיקא, על־ידי שזכו להתענות עד שהמשיכו על־ידי התעניתים קדשת יום־הכפורים בחינת יובל, בחינת "שנת החמשים שנה" (ויקרא כה, יא), ועל־ידי־זה נפל הוא וזרעו ותלו אותו ואת בניו על העץ הזה דיקא, ו'פור המן נהפך לפורנו'. ועל־כן קראו לימים האלה "פורים" דיקא על שם הפור (אסתר ט, כו), כי נתהפך הגורל עליו, כי על־ידי התעניתים המשיכו קדשת יום־הכפורים, קדשת הגורל של יום־הכפורים, כי עקר הכנעתם היה על־ידי התענית וכו' כנ"ל. וזה שמובא בזהר הקדוש (תקוני־זהר, תקון כא, דף נז), שפורים הוא בבחינת יום־הכפורים, כנ"ל.