# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/64/3/

וזה בחינת (ויקרא כב, כח): "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד". כי באמת כל הנפשות שבבהמות וחיות ועופות הם נפשות אדם ממש, שנתגלגלו בהם (כמובן בהתורה הנ"ל ובשאר מקומות), וזה עקר תקון השחיטה - להעלות הנפש שבחי שנתגלגלה וירדה ממעלתה בעוונותיה מבחינת אדם לבהמה, לחזר לתקנה ולהחזירה למעלתה, להעלותה מבהמה לאדם. על־כן צריך השוחט שיהיה איש כשר וירא שמים מאד, ויזהר היטב בנפשו לברך ברכת השחיטה בכונה גדולה ולזהר מאד מאד בכל דיני השחיטה, כדי שיזכה לתקן את הנפש ולהעלותה למעלתה מבהמה לאדם.

ועל־כן הם חמש הלכות שחיטה - כנגד חמשה חמשי תורה, שהם כלל כל התורה כלה, כי זאת הבחינה של השחיטה היא כלל כל התורה כלה, כי עקר כלל התורה הוא להעלות הנפש שהוא בחינת אדם וכו', שזהו בחינת שחיטה, כנ"ל.

ותקון זה שהוא להעלות ולברר הנפשות מבהמה לאדם וכו', שהוא בחינת שחיטה, בתקון זה אנו עוסקים כל ימינו בכל יום ויום ובכל דור ודור עד שיבוא משיח, שאז ישלם הברור, כידוע (עץ חיים שער לט פרק א, ושער יט פרק ג, וסוף פרק ה), כי אי אפשר לתקן ולברר הכל ביום אחד, רק בכל יום ויום ובכל דור ודור מבררין ברורים מיחדים, עד שישלם הברור בימי משיח (כידוע בכתבי האר"י ז"ל שם). והכלל, כי אין יום דומה לחברו, והשם־יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובכל יום ויום מתבררין ברורים מיחדים מה שאי אפשר לתקנם ביום אחר, וכן בכל דור ודור, ובשביל זה מתארך הגלות כל־כך עד שישלם הברור, [כמבאר כל זה בספר גלגולים (הקדמה כב) ובשארי כתבי האר"י ז"ל].

ועל־כן חיוב על כל אדם להוליד בנים, כי אי אפשר להשלים הברור, כי־אם מדור לדור, שכל דור צריך לתקן ולברר ברורים מיחדים כפי היום וכפי הדור, כי כל יום ויום הוא בחינת דור מיחד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל במדרש (קהלת רבתי א, ה) על פסוק (קהלת א, ד): "דור הלך ודור בא" - 'אין לך יום שאין מתים בו ששים רבוא ונולדים בו ששים רבוא'. נמצא, שבכל יום ויום מתחדש דור אחר שהוא ששים רבוא נפשות, כי אין דור פחות מששים רבוא, וזה שנסמך בקהלת: "וזרח השמש ובא השמש" – "דור הלך ודור בא", כי כמו שזורח השמש ובא השמש בכל יום ויום - כמו כן מתחדש הדור בכל יום ויום, שהוא בחינת "דור הלך ודור בא" בכל יום, כנ"ל.

וזה שאומרים בקריאת שמע (דברים ו, ז): "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך", שנסמך "ושננתם לבניך" ל"אשר אנכי מצוך היום" (שם), כי שניהם אחד, כי "אשר אנכי מצוך היום" - 'היום' דיקא, זה אזהרה, שצריכין להתגבר בכל יום ויום בהתגברות חדש לקים התורה והמצוות, כי בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו מחדש ממש (סכה נב.), מחמת שבכל יום ויום צריכין לברר ברורים חדשים על־ידי התורה והעבודה, וכנגד כל ברור יש קלפות וסטרין אחרנין הרבה המסבבין אותם, כי הניצוצות דקדשה נפלו בעמקי עמקי הקלפות, ומחמת שבכל יום ויום צריכין לברר ברורים חדשים מעמקי הקלפות, על־כן מתגבר ומתגרה הבעל־דבר על האדם בכל יום מחדש, ועל־כן התורה מזהרת, "אשר אנכי מצוך היום" - 'היום' דיקא, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (ספרי שם, לג. והובא בפרוש רש"י): 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים', כי בודאי דברי תורה הם חדשים ממש בכל יום ויום, כי דברי התורה, שהם בחינת העלאת הנפשות כנ"ל, מתחדשים בכל יום ויום, כי בכל יום ויום צריכין לברר ברורים חדשים כנ"ל.

ועל־כן נסמך לזה "ושננתם לבניך", דהינו שצריכין ללמד התורה לבניו כדי לגלות אלקותו יתברך וקדשת תורתו מדור לדור, כדי להשלים הברור של הניצוצות והנפשות בכל דור ודור השיך להם עד שיבוא משיח כנ"ל. ועל־כן נסמך ל"אשר אנכי מצוך היום", כי שניהם אחד ממש, כי ברור הניצוצות והנפשות צריכין בכל יום דיקא מחדש, וכן בכל דור ודור מחדש, כי כל יום הוא בחינת דור חדש, בחינת "וזרח השמש ובא השמש, דור הולך ודור בא" וכו' כנ"ל. כי עקר ברור הניצוצות והנפשות הוא בשביל כבודו יתברך, כי הכבוד שרש הכל, כי הכל נברא בשביל כבודו, בגין דישתמודעין ליה (כדי שיכירו אותו) (זהר בא מב:), כנ"ל. וידיעת כבוד אלקותו וגדלתו יתברך מתגלה בכל יום ויום בהתגלות חדש, בבחינת (תהלים יט, ב־ג) "השמים מספרים כבוד אל וכו' יום ליום יביע אמר" וכו', וזה בחינת (איוב לב, ז): "ימים ידברו", כי כל יום ויום יביע ומדבר כבוד אלקותו יתברך כפי ברור הניצוצות שבאותו היום, שזהו בחינת חדוש מעשה בראשית שבכל יום, כנ"ל.