# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/64/4/

וזהו בחינת אסור אותו ואת בנו - שלא לשחטם ביום אחד (יורה־דעה, סימן טז), כי כמו שבבני־אדם צריכין לברר מיום ליום דיקא ומדור לדור דיקא, כמו כן בבהמות וחיות וכו', צריכין ברורים חדשים בכל יום ובכל דור ודור, כי הכל אחד, כי גם הנפשות שבחי הם נפשות אדם שנתגלגלו בהם כנ"ל, ועל־כן גזר גם עליהם השם־יתברך (בראשית א, כב): "פרו ורבו" וכו', כדי להשלים הברור בכל יום ובכל דור כנ"ל. ועקר הברור של נפשות הבהמות הוא על־ידי השחיטה כנ"ל, כי אז דיקא בשעת השחיטה מסתלקת הנפש שבחי ועולה למעלתה מחי למדבר כנ"ל. על־כן צותה התורה שלא לשחט אותו ואת בנו ביום אחד, כי הברור של הבהמה בעצמה על־ידי השחיטה, והברור של בנה, הם שני ברורים מיחדים, שהם בחינת ימים מיחדים, כנזכר לעיל, ששנוי הימים ושנוי הדורות הם בחינה אחת. ועל־כן בודאי אסור לשחטם שניהם ביום אחד, כי אי אפשר לברר הברור של שני דורות ביום אחד. ואם, חס ושלום, ירצה לברר הברור של שני דורות מיחדים ביום אחד, תתגבר הסטרא־אחרא ביותר מבתחלה, מאחר שרוצה לברר שלא בזמנו, על־כן מאחר שעקר התקון והברור של החי הוא על־ידי השחיטה, על־כן אסור לשחט אותו ואת בנו ביום אחד, כי אי אפשר לברר הברור של שני דורות מיחדים ביום אחד, כי כל יום ויום הוא בחינת דור מיחד, כנ"ל.