# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/64/9/

וזה בחינת שמונה עשרה טרפות - ש אסור לאכל הטרפה שאינה חיה (יורה־דעה, סימן מו), כי השם־יתברך ברא את האדם בגוף ונפש, חמר וצורה, שהם בחינת אדם ובהמה וכו', כדי שיהיה לו בחירה, כדי שיתגבר להכניע ולשבר הגוף והחמר בחינת בהמה, ולהעלות הנפש בחינת אדם וכו', שבשביל זה היה עקר בריאת האדם, כידוע, ומשנברא האדם, הכל נמסר ביד האדם, שהוא דיקא צריך לברר הכל. על־כן אי אפשר להכניע רוח הבהמיות של הבהמה "הירדת היא למטה לארץ" (קהלת ג, כא), כי־אם על־ידי האדם שהוא דיקא יש לו כח לברר רוח הבהמה ולהעלותה מבהמה לאדם. על־כן אם הבהמה מתה מאליה בידי שמים, היא נבלה, ואפלו אם היא טרפה שאינה חיה, נחשבה כמתה ואסורה באכילה, כי השם־יתברך מסר הכל בידינו הבעלי בחירה, שאנחנו בני־האדם דיקא צריכין להוציא הנפש מהבהמה על־ידי השחיטה, ואז דיקא כשהשוחט מקים מצות שחיטה כראוי, אז דיקא מבררין הנפש מהבהמה ומעלין אותה מבהמה לאדם, מחי למדבר, כי רק האדם יש לו זה הכח, כי לכך נברא האדם, שיהיה לו מלחמה זאת - להכניע הגוף שהוא בחינת בהמה, כנ"ל.

וזה בחינת הסכין של שחיטה, זה בחינת תענית, כי עקר הכנעת הגוף בחינת בהמה הוא על־ידי תענית כנ"ל, שעל־ידי־זה עולין מבהמה לאדם, ועקר גדר האדם הוא הדבור, שהאדם יש לו דבור, ובהמה אין לה דבור, בחינת (תהלים מט, יג): "נמשל כבהמות נדמו". ועל־ידי התענית זוכין לצאת מבהמה לאדם כנ"ל, הינו שזוכין לבחינת דבור שהוא גדר האדם. וזה בחינת הסכין של שחיטה, בחינת (שם קמט, ו): "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", כי השכינה שהיא בחינת הדבור, בחינת (שם נא, יז): "אדני שפתי תפתח", היא בחינת "חרב לה'" (כנזכר בהתורה הנ"ל), שזהו בחינת הסכין של שחיטה (כמו שמבאר שם). נמצא, שהסכין של שחיטה שהוא בחינת "חרב לה'" - זה בחינת הדבור, שזהו בחינת התענית, שעל־ידו זוכין לדבור – לצאת מבהמה לאדם, שהוא הדבור כנ"ל, כי הגוף והחמר בחינת בהמה, שם אחיזת היצר־הרע והסמ"ך־מ"ם שהוא בחינת עמלק, בחינת עשו שהוא זהמת הנחש, והוא ממנה על חרב, בחינת (בראשית כז, מ): "ועל חרבך תחיה". ועקר הכנעתו על־ידי תענית שהיא קשה מחרב, כמו שמובא בספר האלף־בית (ספר המדות, אות תשובה, סימן ג'): 'התענית קשה מחרב'. כי עקר התענית הוא הצדקה, דהינו צדקה של ארץ־ישראל, שהוא בחינת הבל שאין בו חטא, בחינת הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, כי כל אדם צריך לזכות לזה שיתגבר לשבר החמר והגוף כל־כך על־ידי התענית, עד שיזכה שיהיה לו הבל פה שאין בו חטא, כמו תינוקות של בית רבן.