# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/65/1/

וזה בחינת שחיטה. כי עקר מצות שחיטה הוא בשביל תקון הנפש שבחי - להעלותו מחי לאדם שהוא בחינת הדעת. כי הניצוצות והנפשות שבחיות ובהמות ועופות הם גלגולי נפשות אדם שנפלו בעוונותיהם מבחינת אדם, שהוא בחינת דעת לתוך בחינת חי, שהם בחינת העדר הדעת. ועקר נפילתם הוא על־ידי פגם אמונת חכמים, שעל־ידי זה נפגם הדעת (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל), שעל־ידי פגם אמונת חכמים עולים עשנים סרוחים ומעקמין ומבלבלין דעתו וכו', וכשנפגם הדעת נופל מאדם לבהמה, שהוא העדר הדעת בלבול העצה, בבחינת (תהלים מט, יג): "אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו", 'יקר' - זה בחינת תפלין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה טז:): "ויקר" (אסתר ח, טז) – 'אלו תפלין', הינו בחינת תפלין מחין, בחינת מחין זכים - בחינת 'תפלין צריכין גוף נקי', ומי שפוגם בזה, בבחינת 'אדם ביקר בל ילין', אזי 'נמשל כבהמות נדמו', הינו שנופל לבחינת בהמה, שהוא העדר הדעת, כנ"ל.