# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/65/10/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיח:): 'מאי דכתיב (תהלים קיג, ט): "מושיבי עקרת הבית?" אמרה כנסת ישראל: עשאוני בניך כחלדה זאת שדרה בעקרי הבתים'. והמאמר פליאה, לכאורה, אך על־פי הנ"ל מבאר הענין, כי עקר בנין הבית הוא לגלות ההעלמה, לבטל בחינת קלפת החלדה וכנ"ל. ועל־כן כשישראל חוטאים, חס ושלום, עד שנחרב בית־המקדש על־ידי־זה, אז אומרת כנסת ישראל: 'עשאוני בניך כחלדה זאת שדרה בעקרי הבתים' - במארב ובהעלמה, ופרש רש"י: עשאוני בניך בעוונותיהם וכו'. הינו כי בעוונות ישראל, חס ושלום, נחרב הבית־המקדש וחוזרת ומתגברת ההעלמה שהוא בחינת חלדה כנ"ל. ובאמת בתוך ההעלמה וההסתרה בעצמה נסתרת השכינה, כביכול [כמבאר במקום אחר כמה פעמים (סימנים לג קטו)]. וזה 'עשאוני בניך כחלדה', כי, כביכול, השכינה בעצמה מסתתרת בעצם ההעלמה, בבחינת "ואנכי הסתר אסתיר" (דברים לא, יח). ועל זה מבשר הפסוק, 'מושיבי עקרת הבית', שלעתיד יחזר ויבנה הבית המקדש ותתגלה השכינה מהתעלמותה ויתקים, 'מושיבי עקרת הבית'. שמה שהיתה תחלה כחלדה הדרה בעקרי בתים, עכשיו תשב במקומה בשלוה ויתגלה מלכותה וממשלתה לעין כל.