# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/65/13/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יז.): 'כד סים רבי מאיר ספרא דאיוב הוה אמר: 'סוף אדם למות, סוף בהמה לשחיטה, אשרי מי שעמלו בתורה' וכו'. כי השחיטה הוא להעלות נפש החי מההעלם אל הגלוי, שהוא בחינת התגלות הדעת, לידע ולשים אל לבו היטב שהעולם הבל וריק, בבחינת "האזינו כל ישבי חלד" הנ"ל. ועל־כן סמכן זה לזה, סוף אדם למות, סוף בהמה לשחיטה, כי על־ידי השחיטה של בהמה צריכין לזכר שסוף האדם למות, בחינת (קהלת ז, ב): "והחי יתן אל לבו", באפן שישים אל לבו היטב ויבקש עצות ותחבולות אמתיות למלט נפשו, שזהו בחינת התגלות הדעת, שזה בחינת מצות שחיטה, וכנ"ל.

שיך לעיל

וזה לשון הגמרא (ירושלמי שבת, פרק שמונה שרצים, הלכה א'): כתיב (תהלים מט, ב): שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד, רבי אחא ורבנן. חד אמר, למה הוא ממשיל כל באי עולם לחלדה? אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים וכו' וחלדה אינה בים. וחרינא (ותנא אחר) אמר, למה הוא ממשיל כל באי עולם לחלדה? מה חלדה זו גוררת ומנחת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי מנחת, כך כל באי עולם גוררין ומניחין ואינם יודעים למי מניחין, הינו דכתיב (תהלים לט, ז): "יצבר ולא ידע מי אספם"; עד כאן לשון הגמרא. ועתה מאליך תבין, ששניהם לדבר אחד נתכונו, ומר אמר חדא, ומר אמר חדא, ולא פליגי, (תנא אחד דבר על דבר אחד ותנא שני דבר על דבר שני, ואינם חולקים ביניהם), כי בשביל זה בעצמו נקרא העולם "חלד", על שם החלדה שישנו ביבשה, שהוא על שם גדל ההעלמה של זה העולם וכו' וכנ"ל, שזהו בעצמו מה ש חרינא אמר, מה חלדה זו גוררת ומנחת וכו' - כי זהו בעצמו בחינת ההעלמה הנ"ל, שבשביל זה נקרא כל העולם על שם החלדה וכנ"ל. ועל זה צעק דוד: האזינו כל יושבי חלד, שלא יניחו לטעות את עצמם ולא יהיה כרוכים אחר החלדה שהוא עצם ההעלמה, וכנ"ל.

הא לך ראשי פרקים ומהדורה קמא להלכות שחיטה, הלכה ה' הנ"ל. על־פי התורה 'חדי רבי שמעון' בסימן ס"א, עין שם.