# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/65/14/

וזה בחינת שחיטה, שהוא להעלות נפש החי למדבר, שהוא גדר האדם, להעלות נפשות המגלגלות שנפלו בעוונותיהם מבחינת אדם לתוך חיות ובהמות ועופות, כי עקר נפילתם הוא על־ידי פגם אמונת חכמים, שעל־ידי־זה נפגם הדעת, כי העשנים סרוחים מבלבלין הדעת וכו'. וכשנפגם הדעת - נופל מאדם לבהמה, שהוא העדר הדעת, בלבול העצה, בבחינת (תהלים מט, יג): "ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו". 'אדם ביקר' וכו', 'יקר' זה בחינת תפלין, כמו שפרשו רבותינו ז"ל (מגלה טז:), הינו תפלין מחין, בחינת מחין זכים, בחינת (שבת מט.): 'תפלין צריכין גוף נקי'. ומי שפוגם בזה, בבחינת 'ואדם ביקר בל ילין – נמשל כבהמות נדמו', כי אז נופל לבחינת בהמה כנ"ל.

גם תקון השחיטה הוא לתקן חטא אדם הראשון שפגם באמונת חכמים [כמבאר במקום אחר (הלכות ראש־חדש הלכה ו)], שעל־ידי־זה נגזר עליו (בראשית ג, יז יט): "בעצבון תאכלנה; בזעת אפיך" וכו', שהוא פגם המאכלים הינו כנ"ל. ועל־כן התקון על־ידי שחיטה, כי הסכין והחרב של שחיטה זה בחינת מחלקת שנקרא חרב, כמו שכתוב (תהלים לז, יד): "חרב פתחו רשעים", ופרש רש"י: 'מחלקת', הינו מחמת שהנפש פגמה באמונת חכמים, שמשם כל המחלקת, וכשלא זכתה לתשובה בחייה, אזי ענשה שנתגלגלה בנפש החי וצריכה לסבל צער השחיטה על־ידי החרב של שחיטה שנמשך מבחינת מחלקת כנ"ל.

ועל־כן צריך שיהיה הסכין בשלמות בלי פגם כלל, כי השם־יתברך רוצה בתקון הנפש. על־כן צריכין להשלים הסכין בלי פגם. והשלמות הוא על־ידי התורה, ששם עקר השלמות בבחינת (תהלים יט, ח) "תורת ה' תמימה משיבת נפש". וזה בחינת (שם מה, ד): "חגור חרבך על ירך", בחינת (שיר השירים ג, ח): "איש חרבו על ירכו" וכו'. ועקר השלמות הוא בחדו של סכין, שהוא חותך הבשר - זה בחינת גמר העצה, שהוא בחינת חתוך ההלכה, בחינת פסק הלכה, כמו שרגיל זה הלשון בדברי רבותינו ז"ל, שחותכין הלכות.