# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/65/2/

ועל־כן התקון על־ידי שחיטה. כי הסכין והחרב של שחיטה זה בחינת מחלקת שנקרא 'חרב', כמו שכתוב (תהלים לז, יד): "חרב פתחו רשעים", ופרש רש"י: 'מחלקת'. כי תקון אמונת חכמים הוא על־ידי מחלקת (כמבאר בהתורה הנ"ל), שעל־ידי המחלקת שבין בתשובה על פגם אמונת חכמים, שמשם כל המחלקת. ומזה נעשה ספר ועל־ידי־זה נשלם התורה, ועל־ידי־זה נמתקין כל הדינים שבעולם וכו', שכל זה הוא בחינת תקון אמונת חכמים שהוא תקון הדעת, תקון העצה, עין שם. ועל־כן זאת הנפש המגלגל בחי שלא זכתה לתשובה בחייה, עד שהכרחה להתגלגל בחי, אזי ענשה ותקונה הוא שצריכה לסבל צער השחיטה על־ידי הסכין והחרב של שחיטה, שנמשך מבחינת מחלקת, כנ"ל.

ועל־כן צריכין שיהיה הסכין בשלמות בלי שום פגם כלל (יורה־דעה, סימן יח, סעיף ב), כי השם־יתברך רוצה בתקון הנפש, כי כל הענשים הם תקונים גם־כן, כידוע, על־כן צריכין להשלים הסכין בלי שום פגם, כי עקר תקון ושלמות הסכין של שחיטה הוא על־ידי שלמות התורה שנשלמת על־ידי רבוי הספרים שנתחדשים על־ידי המחלקת וכו' (כמו שמבאר שם). ומשם ממשיכין תקון הסכין והחרב של שחיטה, שבא על־ידי המחלקת, שבא על־ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל. ועל־ידי שהשוחט מתיגע לתקן הסכין ולהשלימו בלי שום פגם, על־ידי־זה מתקן פגם המחלקת וממשיך השלמות מספרי התורה שנתחדשין על־ידי התשובה על המחלקת שהם שלמות התורה. ואזי החרב והסכין של שחיטה בבחינת מלחמתה של תורה, שעל־ידי־זה נתחדשין ספרים, שהם שלמות התורה, בבחינת (שם מה, ד): "חגור חרבך על ירך", שנאמר בתלמידי חכמים הנלחמים בתורה (עין שבת סג.). ובבחינת (שיר השירים ג, ח): "איש חרבו על ירכו", כמו שפרש רש"י שם. ועל־ידי־זה נתתקן הנפש ועולה מחי לאדם, שהוא הדעת, בבחינת (תהלים יט, ח): "תורת ה' תמימה משיבת נפש", 'תורת ה' תמימה', הינו כשהתורה תמימה ושלמה, שהוא על־ידי רבוי הספרים הקדושים שנעשים על־ידי התשובה שעושין על־ידי המחלקת, שעל־ידי־זה נתתקן אמונת חכמים כנ"ל, שמשם שלמות הסכין והחרב של שחיטה כנ"ל, על־ידי־זה – 'משיבת נפש', שמשיבה את הנפש ומעלה אותה מחי לאדם, מפגם הדעת והעצה לתקון הדעת ושלמות העצה וכנ"ל.

ועל־כן צריך השוחט לקבל הסכין מהתלמיד־חכם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין יז:); שצריך להראות סכינו לתלמיד חכם, כי עקר שלמות הסכין, הוא על־ידי התלמיד־חכם, הינו על־ידי תקון אמונת חכמים כנ"ל. ועל־כן החמירו מאד בזה ואמרו (שם יח.): 'כל טבח שלא הראה סכינו לתלמיד חכם מנדין אותו', כי עקר תקון השחיטה על־ידי החכמים אמתיים, הינו על־ידי אמונת חכמים, וכנ"ל.