# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/65/3/

ועקר תקון ושלמות הסכין בלי פגם הוא בחדו של סכין, שהוא חותך הסימנים - זה בחינת גמר העצה שתהיה כתקנה באמת לאמתו, שהוא בחינת חתוך ההלכה, בחינת פסק הלכה, כמו שרגיל זה הלשון בדברי רבותינו ז"ל: 'שחותכין הלכות', כי ההלכות הן העצות, כי כל התורה היא בחינת עצות כנ"ל. ופסק ההלכה של מצות התורה זה בחינת גמר העצה, כי עקר תקון העצה הוא בהסוף והגמר, כשזוכין להצליח על־ידי העצה באחריתו לנצח. כי יש כמה וכמה עצות שהם נראין עצות טובות לפי שעה, אבל באחרית אין מצליחין על ידם. ועל־כן, בודאי, באמת אינם עצות טובות כלל. ולזכות בעצות שלמות, להצליח על ידם באחריתו לנצח צריכין ישועות רבות מאד, וצריכין לבקש להשם־יתברך על זה מאד מאד בכל יום ויום כמו שאנו מבקשין בכל פעם: 'ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו מהרה למען שמך'. וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל, שבקשת ותקננו בעצה טובה וכו', צריכין לבקשה ולהפציר השם־יתברך הרבה מאד על זה, כמבאר בשיחותיו הקדושים בחיי מוהר"ן (שיחות הר"ן סימן רלח), ועקר העצה הוא בסופה, בבחינת (קהלת ז, ח): "טוב אחרית דבר מראשיתו". ואפלו בגשמיות יכולין להבין זאת, שעקר הוא גמר העצה, כי לפעמים יש כמה סברות רבות שצריכין לעשות כך, והם סברות אמתיות, לכאורה, אבל אף־על־פי־כן יש סברה שסותרת הכל, שצריכין לעשות בהפך ממש ואי אפשר לבאר כל זה, אך כל אדם יכול להבין בעצמו מה נעשה עמו בענין העצות, אבל אפלו כשמצליח על־ידי עצתו באיזה משא ומתן - מי יודע אם יצליח פעם שנית, כמו שראינו הרבה שהצליחו כמה פעמים בקנית סחורות, וסמכו על זה ולוו לעצמן וקנו הרבה הרבה יותר מכחם. ואחר־כך נפל השער ונתדלדלו מאד ונעשו בעלי חובות, והרבה נעשו בורחים וכו'. על־כן באמת קשה להאדם לתת עצה לנפשו, וצריכין לסמך רק על השם־יתברך ולבקש בתחנונים הרבה לפני השם־יתברך, שיתקנו בעצה טובה לפניו. והעקר שיצליח על־ידי עצתו לנצח, כי אפלו מי שמצליח במשאו ומתנו כל ימי חייו, אם אינו זוכה על־ידי עשירותו לחיים נצחיים, מה יתרון לו בכל עמלו, כמו שנאמר עליו (קהלת ה, יב): "עשר שמור לבעליו לרעתו" רחמנא לצלן (וכמבאר לעיל מזה). על־כן עקר תקון העצה הוא בגמר וסוף. וזהו בחינת שלמות הסכין שעקר שלמותו בסוף וגמר חדו, שהוא חותך הבשר שהוא חתוך ופסק ההלכה, שהוא בחינת גמר העצה בשלמותה, שנמשך משלמות התורה שנשלמת על־ידי הספרים, שמשם שלמות הסכין וכנ"ל.