# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/793/65/6/

וזה שהתחיל (תהלים מט, ב): האזינו כל יושבי חלד, ודרשו רבותינו ז"ל (חלין קכז.), שקרא העולם יושבי חלד, כי 'כל מה שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החלדה'. והדבר תמוה מאד, וכי בשביל זה יקרא כל בני עולם 'יושבי חלד' על שם החלדה שיש ביניהם?! וכן הקשה הכותב בפרושו על ה'עין יעקב'. גם למה במזמור זה דיקא, שמדבר מגדל הבל העולם קוראו 'יושבי חלד' על שם החלדה?! אך עקר מה שקרא העולם על שם החלדה הוא מחמת גדל ההעלמה שיש בעולם, כי החלדה דרה בעקרי הבתים ובאה במארב ובהכמנה ובגנבה, שזהו בחינת כל עניני העולם־הזה שהוא מלא הבלים, כמו שכתוב (קהלת ו, יא): "כי יש דברים הרבה מרבים הבל" וכמו שפרש רש"י שם, וכל עניני טעות שטועין העולם בהבלי עולם־הזה הוא מחמת גדל ההעלמה שבעולם, כמו שכתוב (שם ג, יא): "גם את העלם נתן בלבם" וכו', ופרש רש"י: 'לשון העלם'. וכמו שפרשו רבותינו ז"ל (פסחים נד:), כמה דברים שנעלמו מן העולם, יום המיתה ויום הנחמה ואין אדם יודע מה שבלב חברו, ואין אדם יודע במה משתכר וכו'. ואמרו (תנחומא קדושים ח): שיום המיתה נעלם מן העולם, בשביל קיום העולם, שאם לא־כן אין אדם בונה בית וכו'. ולכאורה קשה, מאי כלי האי לא יבנו בית? (מה היא הדאגה הזאת שלא יבנו בית), הלא דוד בעצמו קורא תגר על הבונים בתים, כמו שכתוב (תהלים מט, יב): "קרבם בתימו לעולם" וכו'. וכמו שכתוב (איוב ג, יד): "הבנים חרבות למו", וכן בפסוקים רבים.

אבל באמת הכל בשביל הבחירה, כי כל העולם לא נברא כי־אם בשביל הבחירה, ועקר הבחירה הוא על־ידי גדל ההעלמה שיש בעולם, כי־אם היו הכל רואין את האמת עין בעין שהעולם מלא מאלקותו יתברך, כמו שכתוב (ישעיה ו, ג): "מלא כל הארץ כבודו", וכתיב (ירמיה כג, כד): "הלוא את השמים והארץ אני מלא", ושהאדם לא בא לזה העולם כי־אם לחשב על תכליתו האחרון ולדבק את עצמו בזה העולם דיקא אליו יתברך, שעל־ידי־זה יזכה למה שיזכה - בודאי לא היה שום בחירה, והיו הכל בטלים אליו יתברך ולא היה שיך שום שכר וענש, והיה מתבטל העולם לגמרי, כי עקר זה העולם נברא ומתקים רק בשביל שכר וענש, שהוא על־ידי שיש בחירה דיקא. ועקר הבחירה הוא על־ידי ההעלמה, שעל־ידי שנתעלם האמת כל־כך מן העולם, על־ידי־זה יש בחירה ויש שכר וענש, אבל בודאי מדה טובה מרבה. ובודאי יש כח באדם לבחר בטוב ולהסתכל על האמת אם ירצה, אך יש בזה מלחמה גדולה, שזה כל עבודת האדם בזה העולם.

ועל־כן העקר הוא אמונת חכמים אמתיים ולהתקרב להם ולתלמידיהם ולכל הנלוים אליהם, כי הצדיקים החכמים האמתיים שלא הניחו עצמם לטעות בהבלי העולם, וזכו לנצח המלחמה ולפרש עצמם מהבלי העולם ותאוותיו לגמרי, הם יודעין היטב היטב כל ענין ההעלמה הזאת שבעולם, ויודעין להמשיך שכל עליון מאד איך לגלות ההעלמה הזאת ולגלות האמת בעולם ולהאיר עצות נפלאות בלב כל אחד באפן שיציל נפשו מני שחת, שלא ירדף אחרי הבלי העולם, רק כל השתדלותו יהיה לזכות לאחרית טוב לחיים נצחיים, כי כשזוכין לאמונת חכמים נתרבין הספרים הקדושים של התורה, שעל־ידי־זה נכללת התורה באבן שתיה בבחינת קדש קדשים, שהוא בחינת שכל הכולל העליון, שמשם ממשיכין המתקה, להמתיק כל הדינים שבעולם (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל), שעל־ידי־זה זוכין לעצה שלמה, כמובן שם (ועין במקום אחר מזה). כי כל ההעלמות וההסתרות שנעלם ונסתר האמת, הוא על־ידי הצמצומים והדינים, כידוע, וכשממשיכין שכל וממתיקין הדינים כפי ההמתקה, כמו כן מגלין ההעלמה. אבל העקר על־ידי הצדיק הגדול האמתי שחדש חדושים כאלו, שנתחברין מהם ספרים קדושים כאלו, שעל־ידי־זה נשלמת התורה בשלמות נפלא, שעל־ידי־זה יכולין להמשיך השכל עליון מבחינת קדשי־קדשים, שמשם נמתקין כל מיני דינים שבעולם, שעל־ידי־זה יכולין לגלות כל מיני ההעלמות והסתרות שבעולם, כי הכל אחד כנ"ל.