# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/61/2/

אבל האדם הוא להפך. כי האדם הוא גם־כן אינו מעלה גרה, כי האדם הוא בבחינת שלמות לשון־הקדש, שהיא בחינת גדר אדם כנ"ל ויש לו נפש קדושה. ועל־כן אדרבא! כשהנפשות שבדבר הנאכל באים לגופו הם נחים ושוקטים שם. ואזי נתחלק המאכל כראוי והולך כל חלק וחלק למקומו הראוי לו, אבל בבהמות שהם בבחינת ערוב הדעת, בחינת עץ הדעת כנ"ל, שהוא בחינת ערבוב הדעת ממש, כי הוא מערב מטוב ורע, על־כן הנפשות הם נעים ונדים שם ואין יכולין לנוח במקומם ומתנשאים למעלה כנ"ל, שזה בחינת מעלה גרה כנ"ל, כמו האדם כשהוא שכור, שדעתו מערבבת, שאזי הוא גם־כן בחינת מעלה גרה, כי השכור חוזר אצלו המאכל למעלה תמיד עד שלפעמים הוא מקיאו לגמרי, כי מחמת ערבוב הדעת של השכור אין המאכל יכול להתחלק ולנוח במקומו כראוי כנ"ל, על־כן הוא כמו מעלה גרה תמיד כנ"ל, כי השכור הוא בבחינת "עץ הדעת טוב ורע" שהוא בחינת ערבוב הדעת כנ"ל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יט, ה): 'סחטה ענבים ונתנה לו'. ועל־כן הדבור נלקה אצלו, כי אין לו שלמות הדבור של בחינת אדם, שהוא בחינת לשון־הקדש, כי עקר שם דבור בשלמות הוא בחינת לשון־הקדש.

אבל לשונות העמים אינו דבור כלל, כי הדבור של לשונות העמים הוא בחינת דבור שאינו נשמע, המזכר בתחלת המאמר 'האי מאן דאזל למינסב' (בסימן כט), שאינו נקרא דבור כלל, כי דבור שאינו נשמע המזכר שם - הוא הדבור שאין בו טוב שהוא חסר, בחינת תקון הברית (כמבאר למעין שם). שזה בחינת דבור של לשונות שבעים עממין שהוא בחינת פגם הברית, ועל־כן אינו נקרא דבור כלל, בבחינת (תהלים קטו, ה־ח): "פה להם ולא ידברו" וכו', כמוהם יהיו עשיהם", שכל האמות העובדי עבודת אלילים הם כמו העבודה־זרה בעצמה, כי גם הם 'פה להם ולא ידברו' כנ"ל. וזה שסים המקרא ההפך בישראל שדבוריהם הוא הנקרא "דבור", כי הוא בחינת דבור הנשמע שנעשה על־ידי שבח השם־יתברך, כמו שמבאר שם בחינת (שם קג, כ־כא): "עושי דברו לשמע וכו' ברכו ה'", עין שם. וזהו שסים (שם קלה, יט): "בית ישראל ברכו ה'" וכו', שעל־ידי־זה הדבור הוא נקרא דבור כנ"ל (וכמו שמבאר שם, עין שם).

נמצא, שהדבור השלם הוא בחינת הדבור של שלמות לשון־הקדש, בחינת תקון הברית כנ"ל. והדבור של שבעים עממין שהוא רע לגמרי - אינו דבור כלל, ועל־כן הדבור הנלקה והמגמגם זה בחינת הדבור של לשון תרגום, שהוא מערב טוב ורע כנ"ל, בחינת (ישעיה לב, ד): "לשון עלגים תמהר לדבר צחות", כי זה הלשון יזדכך ויתברר לדבר צחות, לשוב לבחינת שלמות לשון־הקדש על־ידי שמכניעין הרע שבתוכו ומעלין הטוב אל שלמות לשון־הקדש (כמו שמבאר בדברי רבנו שם). ועל־כן על־ידי שכרות היין שהוא בחינת "עץ הדעת טוב ורע" כנ"ל, על־כן הדבור נלקה ומגמגם אצלו, שזה בחינת תרגום, בחינת עץ הדעת כנ"ל. ועל־כן בבהמות שמתגבר שם רוח הבהמיות בחינת פגם הברית כנ"ל, שזה בחינת שכרות, שהוא פגם היין שבא על־ידי פגם הברית (כמובא במאמר האי מאן הנ"ל), רק שיש בהם גם־כן טוב כנ"ל, על־כן הם מעלי גרה, כנ"ל.