# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/61/5/

ועל־כן מי שהוא במדרגה גבה מאד מאד - אין מזיק לו שתית היין, ואדרבא, יכול לעשות בזה דברים גדולים ולהשיג השגות גדולות, כמו שמבאר שם. כי מי שכבר הכניע לגמרי עץ הדעת טוב ורע, וברר הטוב מן הרע לגמרי בלי שום שיור כלל, הוא יכול לשתות, כי אין להרע שבעץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת שכרות כנ"ל שום אחיזה בו. ואזי, אדרבא, הוא מברר הטוב ועושה בזה דברים גדולים מאד כנ"ל. וזה בחינת שכרות שהתירו בפורים דיקא - רק בפורים התר השכרות, כי אז הוא עקר הכנעת קלפת עץ הדעת הנ"ל, כי אז הוא מפלת המן שאחיזתו שם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט:): 'המן מן התורה, מנין? שנאמר (בראשית ג, יא): "המן העץ"' וכו'. ועל־כן אז הוא חיוב להשתכר, כי מאחר שאז אין שליטה להרע שבעץ הדעת כנ"ל. כי אזי בפורים הוא הכנעתו, על־כן חיוב גדול להשתכר, כי על־ידי השכרות מבררין הטוב וממתיקין הרע לגמרי, כי מי שהוא במדרגה גבוהה כנ"ל שיוכל לשתות כנ"ל, הוא מרים את המחין על־ידי היין, עד שנכנס על־ידי־זה לפני ולפנים ששם כלו טוב כנ"ל. וזהו בחינת (מגלה ז:): 'חיב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי'. כי דיקא על־ידי השכרות הנ"ל בפורים כנ"ל הוא מגיע לבחינת 'לא ידע', שהוא כלו טוב כנ"ל. אבל לאו כל אדם יכול להכניס עצמו בזה, ולא בכל זמן יכול להשתכר ביין חס ושלום, אפלו מי שהוא במדרגה גבה, כי הרבה גדולים שהיו במדרגה גבה מאד - נכשלו בזה, כמובא בזהר הקדוש (וירא קי.), כי לזה צריך שיהיה מפלג במעלה מאד.

וזה בחינת נסכי היין שהיו מנסכין על הקרבנות, כי מאחר שנכנע אז רוח הבהמיות על־ידי הקרבנות כנ"ל, על־כן מנסכין שכר, יין המשכר דיקא, כי אז נתתקן בחינת יין המשכר, כנ"ל בהלכות חלב (הלכה א), כי אז נכנע בחינת השכרות, שהוא בחינת רוח הבהמיות, כנ"ל.