# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/61/6/

וזה בחינת סימני חיה טהורה שהסימנים הם בקרניה, דהינו הסימן שבין בהמה לחיה הוא בקרניהם, כמו שכתוב בשלחן ערוך (יורה־דעה, סימן פ), כי חיה חלבה מתר ודמה טעון כסוי, ובהמה להפך. כי בחינת החיות הם בבחינת ימין, בחינת חסד, בחינת אברהם, כמו שכתוב (יחזקאל א, י): "ופני אריה אל הימין" וכו'. ומשם בחינת יניקת החיות, כי 'מלך שבחיות ארי' (חגיגה יג:). ועל־כן חלבם מתר, כי החלב הוא מותרי המחין [כנ"ל בהלכות חלב (הלכה א)], והמותרי מחין יש בהם עכירת ושמרים של המחין, על־כן שם נאחזת הסטרא־אחרא, כי עקר אחיזתה מערבוב ועכירת המח, ועל־כן אסור החלב כנ"ל. אבל בחיה שהוא מבחינת אברהם, בחינת ימין, שעל־ידי־זה המחין זכים, כי 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' (תקוני־זהר תקון ע, קכט.), על־כן אין שם עכירת המחין, כמו שכתב רבנו (סימן עו): שמחא חורתא וכו', הוא בחינת זכות וצחות המחין בלי עכירות. ועל־כן אפלו החלב הוא זך ואין שם אחיזת הסטרא־אחרא כנ"ל, ועל־כן חלב חיה מתר.

ועל־כן דמה טעון כסוי, בחינת (משלי י, יב): "על כל פשעים תכסה אהבה" שהוא בחינת ימין [כמו שאמר רבנו (בסימן פב לקוטי תנינא) שזה בחינת כסוי דם], כי שם בבחינת אברהם שהוא בחינת ימין, הדמים שהם הגבורות, נתעלמים ונתכסים ואין נתגלים, כי אהבה מכסה עליהם בבחינת "על כל פשעים תכסה אהבה", כנ"ל.

וזה בחינת כסוי דם שבחיה דוקא, שהם מבחינת ימין, בחינת אברהם כנ"ל, ועל־כן מכסין בעפר ואפר, שזה בחינת אברהם, שהוא בחינת אהבה המכסה על הפשעים כנ"ל, כי אברהם אמר (בראשית יח, כז): "ואנכי עפר ואפר". וכן אמרו רבותינו ז"ל (סוטה יז.): שבזכות זה זכו בניו למצות כסוי דם בעפר.

אבל בהמות שהם מסטרא דיצחק, בחינת שמאל, בחינת דינים כמו שכתוב (יחזקאל א, י): "ופני שור מהשמאול", ומלך שבבהמות שור (חגיגה יג:). ועל־כן שם עכירת המחין ביותר שזה בחינת דינים כנ"ל. ועל־כן החלב שהוא המותרי מחין כנ"ל, שם יורד כל העכירות של המחין ועל־כן הוא אסור. כי אחיזת הסטרא־אחרא הוא בהעכירות המחין כנ"ל. ועל־כן אין שם כסוי דם, כי שם מתגלין הדינים, כי הוא מבחינת סטרא דשמאלא כנ"ל. ועל־כן נכר הסימן שבין בהמה וחיה בהקרנים, כי הקרנים הם מותרי המחין שבולטים ויוצאין ונעשה מהם קרנים בחינת קרני הוד – קרון עור הפנים שיש באדם שהוא בליטת המחין לחוץ. ובבהמה נעשה קרנים, כי בבהמה יש עכירת המחין ומותרות הרבה מאד יותר מן האדם, וכן אפלו בחיה, כי כל המחין של בהמה וחיה הם בחינת עכירות של בחינת אדם. ועל־כן באדם אין נעשין מהמותרות, כי־אם השערות לבד שהם מותרי מחין. אבל בבהמות וחיות - המותרות רב מאד ונעשה מהן קרנים ממש. נמצא, שהקרנים הם מותרי המחין, ועל־כן שם נכרין הסימנים וההפרש שבין חיה לבהמה, כי עקר ההפרש וההבדל שביניהם תלוי בהמותרי מחין שלהם, שמשם הקרנים, כנ"ל.

וזה בחינת (תהלים פט, יח): "וברצונך תרום קרננו" - שעל־ידי הרצון, שהוא חסד, בחינת ימין הנ"ל, על־ידי־זה נתרוממים ונתעלין הקרנים שהם המותרי מחין הבולטין לחוץ, כי 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' כנ"ל. ועל־כן אפלו המותרי מחין זכים וצחים מאד, שזה בחינת התרוממות ועלית הקרנים, כי הם בחינת מותרי מחין, כנ"ל. וזה בחינת שנקראו "קרן", בחינת קרן קימת, בחינת ממון, כמו שפרש רבנו, נרו יאיר, במאמר 'ויהי הם מריקים שקיהם' (בסימן יז, לקוטי חלק א). על המאמר רבותינו ז"ל (בבא־בתרא עד.): 'בריה קלה שבים דהוו לה קרנא', שהקרן הוא בחינת ממון, בחינת קרן קימת כנ"ל. כי הקרנים שהם בחינת מותרי מחין, משם בא שפע הקדשה של הממון, בחינת קרן קימת כנ"ל (כמו שנתבאר לעיל בהלכות חלב הלכה א). ועל־כן שם בהקרנים שהם מבחינת מותרי מחין ששם בחינת הממון, שם נכר איזה חיה ואיזה בהמה, שזו חלבה מתר, וזו חלבה אסור, כי החלב הוא בחינת מותרי המחין, בחינת ממון כנ"ל.