# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/

ובו ענין ספירה ול"ג בעמר ושבועות

סימני בהמה וחיה טהורה מפריס פרסה ומעלה גרה, על־פי התורה "ויהי הם מריקים שקיהם" (בסימן י"ז), עין שם כל התורה.

והעקר לעניננו באות ג, ד, ה, ו. והכלל לעניננו, שלהכניע כסילות השכל, הוא על־ידי בחינת מזבח, שהוא בחינת אכילה דקדשה, כי שלחן מכפר כמזבח וכו' (ברכות נה.). ותקון המזבח שהוא תקון האכילה, הוא על־ידי גרים וכו'. ולעשות גרים זוכין על־ידי הצדקה שנותנין לעניים הגונים, ובפרט לצדיקי הדור שהם כלולים מכמה נפשות, כי על־ידי צדקה נמשך אהבה ורעות ושלום, שעל־ידי־זה נעשה אויר הנח והזך, ועל־ידי־זה נשמע למרחוק הדבורי אמונה של הצדיק האמת, כי על־ידי שהאויר נח וזך, אזי הולך הדבור של הצדיק ונשמע למרחקים ונכתב ונחקק בספריהם עד שהם מוצאים בספריהם הפך אמונתם, ועל־ידי־זה הם מתגירים.

כי יש טוב כבוש אצלם בגלות גדול. והטוב הוא נשמות ישראל, שהכל נבראו בשבילם וכו', אבל מחמת שהטוב כבוש ומנח בשפל המדרגה במקום שמנח אצל העכו"ם או רשעים ובעלי תאוות, על־כן הוא שוכח את מעלתו הגדולה שבא ממקום קדוש ועליון ונורא מאד מאד. ובתחלה היה זוכר מעלתו הנוראה, אך אחר־כך הם מתגברין על זה הטוב וכובשים אותו תחת ידם עד שנתפס ונקשר אצלם, עד שהטוב בעצמו שוכח את מעלתו, אבל על־ידי דבור הישראלי הנ"ל שהולך ונשמע ונכתב בספריהם על־ידי כח הצדקה, שעל־ידי־זה האויר נח וזך, אזי מוצא זה הטוב את הדבור הקדוש הזה בספריהם ונשמע לאזניו ונכנס בלבו היטב, ואזי זוכר זה הטוב את מעלתו הגדולה בבחינת 'אנא בריה קלה שבים והוינא שין פרסה' (בבא בתרא עד.), דהינו שזה הטוב זוכר את מעלתו הגדולה שהוא מנשמות ישראל שהם למעלה מכל העולמות, כי ישראל עלה במחשבה תחלה, ובהם נמלך ונתיעץ השם־יתברך בבריאת עולמו, בבחינת (דברי הימים־א ד, כג): "המה היוצרים ויושבי נטעים עם המלך במלאכתו" וכו'. ועתה הוא הולך לכליון והפסד, חס ושלום. ואזי מתחיל זה הטוב להצטער ולרחם על עצמו וחוזר בתשובה ועל־ידי־זה מתגירים גרים ונעשים בעלי תשובה.

ועל־ידי הגרים ובעלי תשובה, על־ידי־זה הוא תקון המזבח שהוא בחינת תקון האכילה דקדשה, ועל־ידי־זה נפתח אור השכל וזוכין לראות אור הצדיק הגדול המאיר בכל העולמות, מכל שכן בעולם־הזה וכו'. אבל מחמת עכירת המעשים וכסילות השכל נחשך אורו הגדול, ואפלו מי שהוא אצלו אינו יכול לטעם ולהנות מאורו, וכל זה מחמת עכירת המעשים וכסילות השכל, אבל על־ידי צדקה הנ"ל, שעל־ידי־זה נעשה האויר נח וזך, על־ידי־זה נשמע הדבור הקדוש למרחוק, ועל־ידי־זה נעשין גרים ובעלי תשובה, שעל־ידי־זה נשלם המזבח שהוא בחינת תקון האכילה בקדשה, על־ידי־זה נכנע ונתבטל כסילות השכל, ואזי זוכין לראות אורו הגדול של הצדיק האמת, ועל־ידי־זה זוכין ליראה ואהבה, כי עקר היראה ואהבה אי אפשר לקבל כי־אם על־ידי צדיק הדור שמחפש אחר הרצונות וכו' וכו', ומוצא אותם על־ידי ההתפארות שמוצא בישראל וכו' (עין שם כל זה היטב).