# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/1/

וזה בחינת סימני בהמה וחיה טהורה: "כל מפרסת פרסה וכו' מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו" (ויקרא יא, ג). כי תקון האכילה בקדשה שיהיה ראוי המאכל לישראל, הוא בחינת תקון המזבח כנ"ל, שהוא על־ידי הגרים שנמשכין על־ידי שזוכר הטוב את מעלתו וכו', שנמשך על־ידי האויר הנח והזך וכו'. וזה בחינת סימני טהרה, מפריס פרסה - דהינו שפרסותיו סדוקות ויש אויר בין הפרסות - זה בחינת שכבר האיר שם האויר הנח והזך עד שהשמיע שם להטוב הכבוש שם את מעלתו הגדולה שהיה במקום עליון כזה, כי בו נמלך ונתיעץ השם־יתברך בבריאת עולמו, שזה בחינת פרסה ורגלין, כמו שפרש שם רבנו ז"ל מאמר רבה בר חנה 'והוינא שין פרסה' ש'פרסה' הוא בחינת עצות, כמו (שמות יא, ח) "וכל העם אשר ברגליך" - 'ההולכים אחר עצתך' וכו', עין שם. ועל־כן במקום הפרסות שם הוא סימן טהרה של מינים הטהורים הראויים לאכילת ישראל, כי עקר הסימן הוא, ששם כבר התחיל הטוב לשמע את דבור הישראלי שנמשך לכל המקומות הרחוקים על־ידי אויר הנח והזך, שעל זה מרמז הסדק והאויר שבין הפרסות דיקא, כי זה דיקא הוא צריך לזכר בחינת 'והוינא שין פרסה', דהינו שבו נתיעץ השם־יתברך בבריאת עולמו וכו', כנ"ל.

וזה בחינת מעלה גרה, בחינת גרים שנעשין על־ידי שזוכר הטוב הכבוש הנ"ל את מעלתו שהוא מנשמות ישראל שעלו במחשבה תחלה וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה נשלם המזבח, שעל־ידי־זה עקר תקון האכילה דקדשה שהיא אכילת ישראל. כי זה ידוע ומבאר כבר כמה פעמים, שהנפשות והחיות שבבהמות וחיות ובכל המינים כלם הם נפשות מגלגלים מבני־אדם ממש שנתגלגלו בהם בעוונותיהם. ועל־כן החיות והנפשות שבבהמות וכו' הם בחינת הטוב הכבוש בין העכו"ם, כי גם הם נמשלו לבהמה, כי ישראל קרויין "אדם" ואין העכו"ם קרויין אדם (יבמות סא.). נמצא, שהנפש שבחי, ששרשה מנפש האדם, הוא בחינת הטוב הכבוש בין העכו"ם, שהוא בחינת ניצוצי נשמות ישראל שנפלו ונתפזרו למקום שנפלו, אבל יש ניצוצות שנפלו לתקף הסטרא־אחרא ונתקשרו ונתהדקו שם מאד - שאין כח בידינו לבררם על־ידי אכילתנו. וזה בחינת כל המינים טמאים שאי אפשר לנו לבררם עתה עד לעתיד, כשיעביר רוח הטמאה וכו'. אבל המינים טהורים התיר לנו השם־יתברך באכילה, כי יש לנו כח לבררם. ועל־כן עקר הסימן הוא בבחינת הטוב הנ"ל שבהמינים טהורים, שכבר נשמע להטוב הכבוש שם בחינת הדבור של הצדיק הנ"ל, שעל־ידי־זה נתעורר הטוב וחוזר למעלתו וכו', ועל־כן יש לנו כח לבררו. וזהו בחינת מפריס פרסה ומעלה גרה, כנ"ל.

ומחמת זה בעצמו הטביע השם־יתברך בטבע במינים טהורים שיהיו מעלה גרה, דהינו כשמקבלים המאכל - הם מחזירים אותו למעלה לתוך פיהם, כי המאכל של כל מין חי הוא חיותן, כי על־ידי המאכל מקבל חיות. ועקר החיות נמשך מהטוב הנ"ל שהם נשמות ישראל, שבשבילם נברא הכל והם שרש החיות של כל הדברים שבעולם. ועל־כן המאכל שהוא החיות, שהוא נמשך מהטוב הנ"ל, כשהוא בפה המינים טהורים - שם זוכר מיד את מעלתו, שבא ממקום עליון כזה, מבחינת 'ישראל עלה במחשבה תחלה' ועכשיו נפל לבהמיות, על־כן הטבע בטבעו שחוזר ומעלה גרה, שמעלה המאכל לצד הראש, כי חותר להגביה ולהרים את עצמו לצד הראש, שהוא בחינת מח ומחשבה, מחמת ששרש חיותו ממחשבה עליונה דקדשא בריך הוא, כי הוא מנשמות ישראל שעלה במחשבה תחלה. ומחמת שהטוב זוכר מעלתו - על־כן יכולין לבררו ולהעלותו בבחינת גרים שהם תקון האכילה. וזהו בחינת מעלה גרה, בחינת גרים שנעשין על־ידי שזוכר הטוב שנמשך מבחינת 'ישראל עלה במחשבה תחלה'. ועל־כן מתר באכילה, כי זה עקר תקון האכילה דקדשה, שהוא בחינת אכילת ישראל, כנ"ל.