# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/10/

וזה (דברים לב, א): האזינו השמים ואדברה וכו', ולא יבלבל דברי הרוח סערה וכו'. שאל אביך ויגדך וכו' - ושמע דבריהם היטב וכו'. וכל זה על־ידי כנשר יעיר קנו - 'נשרא דא רוחא' (נשר – זה הרוח), רוח נדיבה, בחינת צדקה, אויר הנח והזך. וזהו על גוזליו ירחף – רחיפה היא תנועת האויר בנחת, בחינת אויר הנח והזך, שעל־ידי־זה נשמע דבור הצדיק למרחוק בכל העולם, בחינת האזינו השמים ואדברה וכו'. וכל זה אמר משה ביום הסתלקותו, שאז המשיך תקון הנ"ל, שיזכה אחר הסתלקותו שיקימו דבריו לעולם וכנ"ל, וכמו שכתוב: "וענתה השירה הזאת וכו' כי לא תשכח מפי זרעו".

ועל־כן אנשי המעמד היו עוסקים בפרשת האזינו ופרשת בראשית, כי הם היו עוסקים להודיע האמונה להטוב הכבוש, כדי להשלים המזבח, כי כל המעמדות היו בשביל תקון הקרבנות שהם תקון המזבח, ועל־כן היו עוסקין בפרשת בראשית שהיא עקר האמונה שהשם־יתברך ברא הכל. וזה בחינת פרשת האזינו להשמיע דבורי האמונה למרחוק, כנ"ל.