# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/15/

וזה בחינת שבועות ביום החמשים, שהוא בחינת שער החמשים, כידוע. כי ארבעים ותשעה ימי הספירה אז אנו מטהרין עצמנו ויוצאין ממ"ט שערי טמאה למ"ט שערי קדשה. וביום החמשים הוא יום טוב קדש - חג השבועות הקדוש והנורא, זמן מתן תורתנו, שאז מקבלין קדשה וטהרה משער החמשים, שזהו בחינת המקוה של שבועות - שטובלין ומטהרין עצמנו בשער החמשים, כמו שמובא בכונות ומובא בדברי רבנו ז"ל (בסימן נו), כי עקר אחיזת כל המספר הוא בבחינת שבעת ימי הבנין, שהם בחינת שבעת ימי בראשית, שבשביל זה עשה השם־יתברך מספר ומנין בכל ששת ימי בראשית, כמו שכתוב (בראשית א, ח): "ויהי ערב וכו' יום אחד יום שני" וכו' כנ"ל. ועל־כן סופרין שבעה שבועות, שבע כלול משבע, שהם כלל כל המספר הכלול בשבעת ימי הבנין, שעל־ידי־זה מבטלין אחיזת השקר שהם למטה מהמספר, כי אין מספר ומנין וגבול להשקר כנ"ל.

אבל באמת אף־על־פי שהשקר מצד עצמו אין לו גבול ומספר כנ"ל, כי שקר אפשר לומר עד בלתי גבול וקץ ומנין כנ"ל, אף־על־פי־כן לא נתן השם־יתברך שליטה להשקר שיתפשט עד בלתי גבול וקץ, כי אז היה מתבטל העולם, חס ושלום, שקיומו רק על־ידי אמת. על־כן השם־יתברך ברחמיו "קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר" (איוב כח, ג). כי השם־יתברך ברא את העולם באמת, שהוא חותם שמים וארץ, כידוע, אבל בשביל הבחירה נתן אחיזה להשקר שהוא הרע והטמאה, אבל אף־על־פי שהשקר מצד עצמו הוא בלי גבול ומספר כנ"ל, אף־על־פי־כן השם־יתברך שיסד עולמו באמת, הכניס נקדת האמת בתוך כל העולם, עד שאין שום שליטה להשקר, כי־אם כשמתלבש את עצמו באיזה אמת, ובהכרח שיהיה גם בהשקר מערב איזה אמת, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (סוטה לה.): 'כל שקר שאין בו אמת בתחלתו – אינו מתקים' וכו'. וכמו שרואין בחוש, שאי אפשר להשקרן לשנות את הידוע - לומר על עץ שהוא זהב, שאז לא יועיל בשקרו כלל, כי הכל ידעו שהוא שקר. ומי שרוצה לקים שקרו להטעות חברו - צריך לחשב תחבולות איך לרמות אותו על־ידי איזה אמת שילביש בו שקרו, שאז דיקא יהיה אפשר להטעות הבריות, כגון שלוקח בדיל ומחפה אותו בכסף ומטעה ואומר שהוא כסף. נמצא, שיש בזה מעט אמת, כי באמת יש בו מעט כסף. וכן כיוצא בזה. נמצא מאחר שאין להשקר קיום כי־אם על־ידי מעט אמת, על־כן יש גם להשקר גבול ומספר, כי אף־על־פי שמצד עצמו הוא בלי גבול כנ"ל, כי שקר אפשר לומר על בדיל שהוא זהב, או אבן טוב, או כסף ושאר שמות בלי גבול, אבל אף־על־פי־כן אין קיום לאלו השקרים ונחשבו כאין וכאפס, מאחר שהכל ידעו שהוא שקר. ואי אפשר לו להשקר להתקים כי־אם כשמסמיך אותו לאיזה אמת. נמצא, שיש לו גבול וקצבה, כי אי אפשר לומר שקרים בלי גבול כרצונו, כטבע השקר, כי לא יתקימו דבריו כלל. על־כן הוא מכרח למעט ולהגביל שקרו באפן שיהיה סמוך לאיזה אמת כדי שיוכל להתקים להטעות בו הבריות. ועל־כן בודאי יש לו גבול ומנין בהכרח.

וזה בחינת מ"ט שערי טמאה שהם כנגד מ"ט שערי קדשה, כי כמו שיש להקדשה גבול ומספר בזה העולם, שהוא בחינת שבע פעמים שבע, שהם כלל שרש המספר כנ"ל. כמו כן את זה לעמת זה - הם שבע פעמים שבע בטמאה, שהוא השקר. כי הם נכנסים גם־כן תחת המספר, אף־על־פי שמצד עצמם הם למטה מהמספר כנ"ל, אך מחמת שאינם מתקימים כי־אם על־ידי שמתלבשים עצמם באיזה אמת כנ"ל, על־כן בהכרח שיש להם גבול ומספר גם־כן כנ"ל. ועל־ידי־זה האמת בעצמו שהם יונקים ממנו, שעל־ידי־זה עקר התגברות השקר שלהם, על־ידי־זה האמת בעצמו הוא הכנעתם ומפלתם בבחינת (תהלים קג, יט): "ומלכותו בכל משלה", כי מאחר שאין כח להשקר שלהם, כי־אם על־ידי האמת שהם מתלבשין עצמן בו, על כן אין להם קיום, כי־אם לפי שעה קלה, כמו שכתוב (משלי יב, יט): "ועד ארגיעה לשון שקר", כי אחר־כך מתגבר האמת שהם יונקים ממנו ומפיל אותם ומגלה רמאותם ושקרותם.

אבל יש בחינת שער החמשים של הטמאה כנ"ל, שהוא כנגד שער החמשים של הקדשה, שזה השער כולל כל הסטרא־אחרא והקלפות וכל השקרים והרמאות וההטעאות שבעולם, שמעצם רבוי השקרים והרמאות שיש שם הוא כמעט בלי גבול ומנין, כי אף־על־פי שגם הוא בהכרח להתלבש עצמו באיזה אמת, אבל הוא יונק כל־כך מהקדשה והאמת עד שיכול, חס ושלום, לבלבל ולהסתיר ולהעלים כל מיני אמת שבעולם, ולהפך ברמאותו וערמתו הגדולה והעמקה בלי שעור - להפך מאמת לשקר ומשקר לאמת, לשום רע לטוב וטוב לרע, כמו שכתוב (ישעיה ה, כ): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך" וכו'. וכשזאת הסטרא־אחרא והשקר מתגבר, חס ושלום, אז נאמר (תהלים סט, ג): "טבעתי ביון מצולה ואין מעמד" וכו'. שזהו בחינת תקף מרירות הגלות האחרון המר והארך הזה, שנאמר עליו (איכה א, ט): "ותרד פלאים" וכו'. ונסתר ונעלם הקץ הפלאות, כמו שכתוב (דניאל יב, ו): "עד מתי קץ הפלאות". ועקר אריכת הגלות הוא מה שהתגבר השקר מאד מאד כמעט בלי גבול, חס ושלום, שהוא עקר הרע והטמאה כנ"ל. וכמו שכתוב (שם ח, יב): "ותשלך אמת ארצה" וכו'. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צז.): "והאמת תהיה נעדרת" (ישעיה נט, טו) - 'שנעשה האמת עדרים עדרים', כי הסטרא־אחרא, שהוא השקר, התפשט עכשיו, בעוונותינו הרבים, לארך ולרחב, וכל מה שמגלים איזה אמת בעולם להתקרב על ידו להשם־יתברך - הוא מתנכל בתחבולותיו תכף לבלבלו ולהסתירו ולהפכו אל ההפך ממש, שזהו בחינת תקף המחלקת שיש עכשיו בעולם בין הצדיקים והכשרים.

וכן עצם הצרה המרה של התגברות החכמות והלשונות שרוצים להטעות את ישראל, לתפס, חס ושלום, נערי בני ישראל במצודתם, חס ושלום, כמבאר מזה כבר כמה פעמים. והכל הוא בחינת התגברות והתפשטות השקר שהוא עקר הטמאה מכל הצדדים לארך ולרחב בכלליות ישראל, ובפרטיות על כל אחד ואחד ובפרטי פרטיות בכל יום ובכל עת ובכל שעה, שכל מה שרוצין באיזה עצה אמתית לצאת מתחבולותיו הוא מבלבל בשקריו והטעאותיו, עד שאין יודעין איך להמלט ממנו, וכמו שכתוב (תהלים קמב, ד): "בארח זו אהלך טמנו פח לי" וכו'.

אבל השם־יתברך גדול מאד ולתבונתו אין מספר, ונתן לנו את התורה הקדושה ברחמיו ביום החמשים הקדוש - שהוא יום חג השבועות, שהוא בחינת שער החמשים של הקדשה, שזה השער כולל כל מ"ט שערים והוא שרשם והוא למעלה מהמספר, כי כל שבעת ימי הבנין, שהם כלל המספר נמשכין ויונקין ממנו, אבל הוא בעצמו בבחינת למעלה מהמספר, כי הוא כלול באין־סוף, ועל ידו עולה המספר ונכלל למעלה מהמספר, רק בערך שהמ"ט שערים שהם שבע פעמים שבע – כלל המספר, יונקים ממנו. על־כן בערכם אנו מכרחים לכנות אותו בשם מספר. ואנו קוראים אותו בשם "שער החמשים". שהוא לשון מספר. אבל הוא בעצמו למעלה מהמספר ושם כל ההמתקות של כל הדינים שהקלפות והסטרא־אחרא יונקים מהם, כי עקר אחיזתם מבחינת דינים, כידוע.

כי שער החמשים של הקדשה כולל כל שרש התורה שכלולה מתרי"ג עטין דאוריתא. שהוא עקר האמת בחינת (מלאכי ב, ו): "תורת אמת". ומשם נמשכין עצות עמקו ת בלי גבול להכניע ולשבר ולבטל כל השקרים והרמאות של כל השקרים שבעולם, אפלו הנמשכין משער החמשים של הקלפה, אשר השקר והרמאות שלהם כמעט בלי גבול, אבל זה האמת של בחינת שער החמשים של הקדשה עומד כנגדם לעולם, בבחינת (תהלים קיז, ב): "ואמת ה' לעולם", שהאמת של השם־יתברך עומד כנגדם לעולם, ולא די שאין יכול לקלקל ולבלבל האמת אף־על־פי שמתגברים ומתפשטים בלי שעור, כי האמת עד לעצמו, אף גם על־ידי עצם התפשטותם ורמאותם ושקריהם הרבים, על־ידי־זה דיקא יתגלה האמת לאמתו, כי הם מרבים בשקרים ורמאות והטעאות כל־כך, עד שמי שרוצה רק להביט בעין האמת לאמתו בקל יכול לראות ולהבחין את האמת. וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב ולא בעל־פה, כי־אם לכל חד לפום מה דמשער בלביה, אם ירצה לבלי להטעות את עצמו יכול להבחין את האמת על־ידי התגברות השקר דיקא, כי שקריהם הם בלי שעור, עד שרב שקריהם נתגלו לרב העולם שהוא שקר וכזב, רק שאחר־כך אומרים שקר אחר ורמאות ובלבול אחר.

והמשכיל יכול להבין דבר מתוך דבר, כמו שאין ממש בזה השקר שכבר נתגלה - כן אין ממש באלו השקרים שמטעה אותו עדין, וכן יש בזה עוד כמה וכמה בחינות אשר על־ידי התגברות השקרים והבלבולים וההטעאות, דיקא על־ידי־זה יכולין להתקרב להאמת, כי האמת נכר מתוך רבוי השקר כמו האור מן החשך. אך כל זה אי אפשר לבאר, רק החפץ באמת לאמתו יבין מדעתו האמת. וזה בחינת "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" (קהלת ח, ט) דיקא, כמובא (זהר משפטים צה:).