# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/17/

וכל הגליות הראשונות היו מבחינת הקלפות הנאחזין במ"ט שערי טמאה שיש להם מספר וקץ. על־כן היה קץ וזמן לכל הגליות, אבל זה הגלות האחרון נסתם קצו והוא קץ הפלאות. כי מתגבר, חס ושלום, השקר, שנאחז מבחינת שער החמשים שהוא כמעט בלי גבול, שזהו בחינת קלפת עמלק שהוא בחינת לבן הארמי, שנאמר בו (בראשית לא, מא): "ותחלף את משכרתי עשרת מנים", שקשה מאד לעמד על רמאותו, שהוא כמעט בלי קץ כי־אם מי שיש לו עצם האמת כמו יעקב אבינו, שהוא בחינת אמת, כמו שכתוב (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב", שהוא היה יכול לידע איך להתנהג עמו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קכג.): 'אחיו אני ברמאות'. וגם יעקב אמר, שאם לא היה השם־יתברך בעזרו לעזרו להנצל ממנו היה מה שהיה, חס ושלום, כמו שכתוב (בראשית לא, מב): "לולי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי" וכו'. ועל־כן יעקב כשראה מלאכי אלקים עולים ויורדים בסלם, אז ראה כל המלכיות המשתעבדים בישראל עולים ויורדים. אבל מלכות אדום, שהוא הגלות הזה, ראה עולה ולא יורד (כמו שכתוב במדרש, עין בראשית רבה סח, יד)), כי אפלו יעקב שהוא עצם האמת לא היה יכל לעמד על הדבר, איך יהיה אפשר לצאת מזה הגלות לבטל רבוי השקר והרמאות וכו' המתפשט עכשיו, עד שהשם־יתברך הבטיחו (בראשית כח, טו): "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, כי לא אעזבך", שמרמז עד הקץ האחרון שהשם־יתברך לא יעזב אותנו לעולם. כמו שכתוב (שמואל־א' יב, כב): "כי לא יטש ה' את עמו" וכו'. והבן הדברים היטב, אם תרצה.