# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/2/

וזה בחינת ספירה ול"ג בעמר. כי בכל ימי הספירה אנו צריכין לצאת מטמאה לטהרה, כדי לזכות לקבלת התורה בשבועות, דהינו שאנו צריכין לצאת מטמאת וזהמת מצרים שהיינו שם בגלות. ועקר הגלות הוא, מה שהטוב של נשמות ישראל כבוש בגלות אצלם שמשם עקר תקף מרירות כל הגליות בגשמיות ורוחניות. ומשם נמשכין כל העברות והתאוות, בבחינת (תהלים קו, לה): "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם". ובכל ימי הספירה אנו צריכין לטהר עצמנו מטמאתם וזהמתם של העכו"ם בכל דור ודור, כי כל הגליות מכנים בשם 'גלות מצרים', כמו שאמרו במדרש (בראשית רבה טז, ד) והובא בדברי רבנו ז"ל (בסימן ד). ועקר הטהרה הוא על־ידי שמשתדלין להשמיע להטוב הכבוש הנ"ל את מעלתו, דהינו שישמע במקום שהוא שם את הדבור של הצדיק וכו' על־ידי האויר הנח והזך שנעשה על־ידי הצדקה שהוא בחינת שלום ואהבה, כנ"ל.

וזה בחינת עמר שעורים - שמתיר אכילת הלחם שהוא עקר האכילה, כי שעורים הם בחינת הדבור ששרשו חמשה גבורות, מנצפ"ך וכו' [כמובא בכתבים (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק ח)]. הינו על־ידי הנפת העמר שעורים שהוא בחינת שרש הדבור, על־ידי־זה אנו מטהרין ומזככין האויר שיהיה בבחינת אויר הנח והזך, כדי שיהיה נשמע הדבור הקדוש של הצדיק למרחקים. כדי שישמע הטוב הכבוש את הדבור ויזכר מעלתו, ויטהר עצמו מזהמת הגלות וישוב להשם־יתברך.

וזהו בחינת התנופה של העמר שעורים, כי התנופה היא באויר שמוליך ומביא, מעלה ומוריד ומרחף עם העמר בתוך האויר לכל הצדדים. ובכח זה ממשיכין בחינת אויר הנח והזך, שעל־ידי־זה הולך הדבור ונשמע למרחוק, שזה בעצמו בחינת עמר שעורים שהוא כלליות הדבור.

כי כל הקרבנות שבבית־המקדש הם בחינת צדקה, כי כלם באים בנדבת לב, שהוא בחינת צדקה, שהוא רוח נדיבה. וגם הבית המקדש בעצמו כלו נבנה מנדרים ונדבות של ישראל. ועל־כן על־ידי כל הקרבנות שבבית־המקדש נמשך בחינת אויר הנח והזך שנמשך על־ידי הצדקה. ועל שם זה נקרא הבית־המקדש, "סכת שלם". וכן ירושלים על שם "יראה שלם", כי שם בחינת שלום, שהוא בחינת אהבה ורעות, שהוא בחינת אויר הנח והזך. ועל־כן 'אוירא דארץ־ישראל מחכים' (בבא בתרא קנח:). כי בכל ארץ־ישראל נמשך קדשת ירושלים ובית־המקדש שעומדים שם, שהם בחינת שלום, שהוא בחינת אויר הקדוש, אויר הנח והזך. ועל־כן זה האויר הקדוש של ארץ־ישראל שהוא בחינת אויר הנח והזך הוא מחכים, כי בודאי הוא מחכים כל מי שנכנס בזה האויר הקדוש, כי שם שומעין בודאי כל הדבורים הקדושים של הצדיקים והחכמים האמתיים, שעל־ידי דבריהם בודאי נתחכם האדם בחכמה האמתית לשוב אל השם־יתברך, ולדעת ולהכיר את מי שאמר והיה העולם, שזה עקר החכמה, כמו שכתוב: "אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי־אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי" (ירמיה ט, כב).

ועל־כן על־ידי הנפת העמר שעורים שהוא קרבן מנחה עם שאר הקרבנות שמקריבין אז, על־ידי־זה נמשך בחינת אויר הנח והזך ועל־ידי־זה ממשיכין הדבור הקדוש ששרשו בחינת עמר שעורים כנ"ל. ממשיכין אותו ומניפין אותו בתוך האויר הנח והזך, כדי שילך הדבור ויהיה נשמע למרחוק, כדי לעורר את הטוב שיטהר עצמו מזהמתו וישוב להשם־יתברך, ועל־כן מטהרין עצמן מזהמת הגלות על־ידי־זה כנ"ל. וזה שאיתא בזהר (בלק קפח:): שתנופה הוא בחינת, 'תנו – פה', תנו פה דיקא, כי על־ידי התנופה של העמר שעורים נותנין את הפה, שהוא הדבור הקדוש לתוך האויר הנח והזך, כדי שיהיה נשמע למרחוק, כדי לעורר את הטוב, שעל־ידי־זה עקר הטהרה מזהמת גלות מצרים ושאר הגליות, כנ"ל.