# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/23/

וזה בחינת החלוק שבין חיה לבהמה, שהחיה חלבה מתר ודמה טעון כסוי (עין להלן באות לא) - והבהמה חלבה אסור ואין דמה טעון כסוי. וההכר בין חיה לבהמה הוא בקרנות, כמבאר בשלחן ערוך (יורה־דעה, סימן פ) הסימנים (להלן באות לג).

כי ענין כסוי דם בעפר הוא על־פי הנ"ל, כי עקר הרע והטמאה הוא השקר. ועקר הטוב והקדשה הוא האמת. ועצם התגברות השקר מחמת שהוא הרבה מאד כמעט בלי גבול - הוא נכנע ונתבטל ונופל על־ידי־זה בעצמו, בבחינת (קהלת ח, ט): "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" דיקא. כי כל מה שהשקר מתגבר ביותר על־ידי רבוי נכליו וערמומיותו בלי שעור, על־ידי כל זה נכר האמת בסופו, כי סוף כל סוף מי שחפץ באמת - רואה האמת דיקא על־ידי־זה, כמבאר מזה קצת לעיל (אות טו). ויותר מזה מבאר הענין להחכם המבין מדעתו החפץ באמת לאמתו, וכנ"ל.

וזה בחינת כסוי דם בעפר, כי הדם הוא הנפש והחיות שבחי, ושם עקר אחיזת הרע שהוא רוח הבהמיות. וצריכין לבררו כנ"ל - להודיע להטוב את מעלתו כדי שיעלה הטוב מהרע, דהינו שיתברר ויתגלה האמת מהשקר, שהוא עקר ברור הטוב כנ"ל. ועל־כן מכסין הדם בעפר - כי עפר הוא בחינת ההתחלה והסוף של כל דבר, כי "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (שם ג, כ). ובהתחלה והסוף הכל אחד, כי כל הדברים שבעולם, אף־על־פי שכל אחד משנה מחברו מאד במראיתו וטעמו וריחו ותבניתו, אף־על־פי־כן בראשית ותכלית הם באחדות בלי הבדל, כמבאר בספר האלף־בית החדש באות דעת סימן א' - מבאר שם, כי בראשית ובתכלית הם באחדות בלי הבדל, וכמו שהוא בשרשם העליון ברוחניות, שבראשית השתלשלותם של כל הדברים משרשם העליון שנמשכו משם, ובתכליתם האחרון שצריכין כלם לחזר ולהכלל שם, ששם כלם באחדות אחד בלי הבדל כנ"ל. כן ברא השם־יתברך דגמתו בעולם־הזה בגשמיות, והוא העפר הגשמי הזה, שהוא תכלית הגשמיות מכל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים שבעולם, והוא בחינת סוף מעשה, וסוף מעשה במחשבה תחלה, הינו כמו שבתחלת המחשבה שהוא ההתחלה והשרש והתכלית והסוף של כל הדברים, ששם הכל באחדות בלי הבדל כנ"ל. כמו כן בסוף המעשה שהוא העפר כנ"ל, שם הראשית והתכלית של כל הדברים, ושם הכל אחד בלי הבדל.

כי העפר הוא הראשית והתכלית של כל הדברים, כי "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר", ושם בהעפר כל הדברים באחדות בלי הבדל, כי בהעפר בעצמו אין שום שנוי, כי העפר יש לו דמות אחת וטעם אחד במקום זה ובמקום זה, ואף־על־פי־כן צומחים ממנו דברים משנים בלי שעור, פרות מפרות שונות, וכל מיני מתכות וכל מיני בעלי חי ובני אדם למיניהם וכו' וכו' - "הכל היה מן העפר" וכו'. נמצא, שהעפר הוא הראשית והתכלית של כל הדברים, ששם הכל אחד בלי הבדל, ועל־כן מבחינת עפר, משם עקר אחיזת השקר, ומשם עקר הכנעתו ובטולו, וזה גם־כן בכלל 'הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר', שגם הרע והטמאה שהוא השקר - הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, שם מכרח לכלות זהמתו ולהתהפך לתחלת שרשו, שהוא האמת, כי גם השקר אחיזתו מהאמת, כי כל שקר שאין בו אמת - אינו מתקים, כנ"ל.

ועל־כן כשנאחז זהמת הנחש בהאדם שהוא השקר, כי הנחש הוא עצם השקר שבא מתחלה ועד סוף בשקרים רבים על האדם, והוסיף וגרע ואמר (בראשית ג, א): "אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן" וכו'. ואחר־כך אמר שקר גמור: "לא מות תמתון כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם" (שם ג, ה), שכל זה הם דברי שקרים וכפירות, בערמימיות עצום עד שנתפתו אחריו, ומאז נאחז זהמת השקר בעולם שהוא עקר זהמת הנחש, על־כן אז אמר להם השם־יתברך, "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". כי בטול השקר הוא על־ידי העפר עצמו שמשם אחיזתו, כידוע, שאין לך דבר שלא יהיה לו שרש למעלה, ועל־כן גם השקר בהכרח שיהיה לו איזה שרש ואחיזה, אבל לכאורה תמוה, מהיכן יהיה שרש להשקר למעלה, ששם כלו אמת, כי הלא אמת הוא ההפך ממש מן השקר?!

אך שרש אחיזת השקר הוא מבחינה הנ"ל, מבחינת הראשית של כל הדברים שבעולם, כי מחמת שבראשית שרש כל הדברים - שם הכל אחד בלי הבדל. נמצא, ששם אין הבדל כלל בין כסף ובדיל ונחשת וזהב. וכן בין מספר מאה לאחד וכו'. על־כן משם נשתלשל בכמה השתלשלות אחיזה להשקר, שיש לו כח להפך את הדברים לומר על בדיל שהוא כסף, ועל נחשת שהוא זהב, ועל מאה מאתים, וכיוצא בזה לאין קץ, כי הכל נמשך מחמת שבהשרש בראשיתם באמת אין הבדל ביניהם, כי שם הכל אחד, וזה עקר תכלית האמת, ומשם נשתלשל אחיזה להשקר להפך מהפך אל הפך, לומר על בדיל שהוא כסף וכו', אבל משם בעצמו עקר הכנעתו.

כי בודאי עקר האמת הוא התכלית, דהינו לידע השרש והתכלית של כל הדברים, ששם הכל אחד בלי הבדל, שזה עקר תכלית האמת, דהינו לידע שהשם־יתברך ברא כל דבר, ולהכיר אותו יתברך על־ידי כל דבר שבעולם, כי בודאי מי שהוא מבין על כל מיני מתכות ועל כל הסחורות, ואי אפשר להטעותו בעסקי משא ומתן, כי יודע ומכיר בין כסף סיגים לכסף צרוף. וכן בכל הסחורות בין רע לטוב. הנה אף־על־פי שהוא מבין גדול כל־כך בסחורות וחפצי חל, אף־על־פי־כן אם אינו מסתכל על התכלית לעשות המשא ומתן לשם שמים, כדי שיוכל לעסק בתורה ולהרבות בצדקה. הנה איש כזה בודאי רחוק מאמת, מכל שכן מי שהוא חכם גדול בחכמות חיצוניות, אפלו אם משיג כמה דברים לאמתתן כמו שיש כמה חכמות שהשיגו אמתתן, כגון, חכמת ההנדסה והמספר, אף־על־פי־כן אם אינו מסתכל על התכלית האחרון, מכל שכן אם על־ידי חכמתו נתעה ונבוך מחכמה לחכמה עד שבא לידי כפירות בהשם־יתברך, או בדבר אחד מתורת משה בכתב ובעל פה. הנה איש כזה לא די שרחוק מאמת, כי־אם הוא עקר השקר, כי מה יועיל לו שיודע שקרקע זו כך וכך ארכה ורחבה באמת על־פי חכמת ההנדסה והמספר, או כמה גבה המגדל הזה וכו', מאחר שאינו מאמין ויודע מי ברא אותו, ואינו חושב מחשבות ואינו משתדל לעבד באמת את מי שברא את הקרקע הזאת והמגדל הזה עם כל החכמות הכלולים בהם. וחכמתו ודעתו היא שובבתו, כי על־ידי חכמתו דיקא הוא מתרחק ביותר מעצם האמת, שהוא השם־יתברך והתורה והצדיקים האמתיים והוא מטעה ומרמה את הבריות בחכמותיו, כי אף־על־פי שחכמותיו הם אמתיים, שיודע מופתי ההנדסה וכיוצא לאמתתן, אף־על־פי־כן מאחר שמתרחק על־ידי־זה מחכמה האמתיית, שהיא תורת משה בכתב ובעל פה - בודאי אין שקר וטעות גרוע מזה, שמחליף עולם עומד בעולם עובר.

ובאמת אינו מטעה את העולם כי־אם את עצמו, כי אחריתו עדי אבד, כי סוף כל סוף ישוב אל העפר ומאומה לא ישא בעמלו מכל חכמות כאלו, אדרבא! יהיה אחריתו להכרית על־ידי־זה דיקא, מאחר שחטא והחטיא את הרבים בכפירות ובלבולי אמונה על־ידי חכמותיו דיקא. והוא דומה כמו מי שהוא חכם בגנבות בכמה תחבולות איך לכנס לתוך הבית הסגור ומקף בשומרים והוא עושה תחבולות בחכמות נפלאות עד שחותר וגונב אוצרות מבית המלך. נמצא, שהוא חכם גדול ומתפאר את עצמו בחכמתו לפני חבריו הגנבים כמה רב חילו וחכמתו לחתר ולגנב סגלות כאלו. ואחר־כך תופסין אותו ומענין אותו בכל מיני ענויים ותולין אותו על עץ וכל האוצרות חוזרין לבית המלך. וגם זה הגנב היה חכם אמתי, שידע חכמות באמת איך לגנב מבית סגור מה שאנו אין אנו יודעים שום דרך לזה. ואף־על־פי־כן לא הועיל לו חכמתו, אדרבא, על־ידי־זה דיקא ענו אותו בענויים משנים כל־כך. וכן יש לזה משלים הרבה בלי שעור, יבינם המשכיל החפץ באמת מעצמו.

על־כן אין שום חכמה ותבונה ועצה לנגד ה', כמו שכתוב (ירמיה ח, ט): "הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם". ובודאי טוב יותר מי שהוא תם וישר מעודו ואינו מבין על שום סחורה, ולא על מיני מתכות, ואינו בקי בשום חכמה, אבל הוא עוסק בתורה ועבודה יומם ולילה, כי אף־על־פי שאינו יודע להבחין האמת בין כסף לבדיל, אבל הוא יודע האמת לאמתו שהכסף והבדיל שניהם ברא השם־יתברך הבורא היחיד יתברך שמו, שעקר התכלית לעבדו באמת על־פי התורה שבידינו. ועל זה נאמר (משלי כח, ו): "טוב רש הולך בתמו מעקש דרכים והוא עשיר", כי אף־על־פי שזה עשיר ובקי בכל הסחורות, אבל מאחר שהוא עקש דרכים, בודאי טוב רש ממנו, מאחר שהולך בתמו כנ"ל. וכמו שמצינו בצדיקים הראשונים שנמצאו בהם שלא היו מכירים אפלו בצורת מטבע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קד.).