# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/26/

וזה שאמר בלעם (במדבר כג, י): מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל – 'עפר יעקב' דיקא, כי יעקב הוא בחינת אמת, כמו שכתוב (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב". וזהו מי מנה עפר יעקב - כי העפר כשהוא בבחינת יעקב, שמעוררין שרש האמת, ששם הכל אחד בחינת עפר כנ"ל, אז עקר הכנעת השקר הוא על־ידי־זה דיקא כנ"ל.

וזהו בחינת מי מנה עפר יעקב - 'מי מנה' דיקא, כי אי אפשר למנות הקד שה והמצוות שהם בחינת אמת, המתגלים על־ידי בחינת עפר יעקב כנ"ל, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (תנחומא בלק יב): על מקרא זה, "מי מנה עפר" וכו' - 'אין חשבון במצוות שהם מקימין בעפר' וכו', כמו שפרש רש"י שם. ולכאורה קשה, למה תפס דוקא את המצוות התלויות בעפר? הלא יש הרבה מצוות התלויים בבהמות וחיות וצמחים ושאר דברים?! אך על־פי הנ"ל מבאר היטב, כי כל התורה והמצוות הם בחינת אמת, כמו שכתוב (מלאכי ב, ו): "תורת אמת". וכלם הם תלויים בבחינת 'עפר יעקב' שהוא בחינת עצם שרש האמת, ששם דיקא נכנע השקר כנ"ל. וזהו 'מי מנה' דיקא, כי הוא מכניע השקר שהוא בבחינת (קהלת א, טו): "וחסרון לא יוכל להמנות", כי אין מנין וקצבה להשקר. אבל על־ידי בחינת עפר יעקב שהוא עצם שרש האמת, בחינת למעלה מהמספר, על־ידי־זה מכניעין השקר שאין לו מנין, שהוא בבחינת למטה מהמספר וכנ"ל.

וזהו מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל - ודרשו רבותינו ז"ל (נדה לא.): 'רביעותיהן של ישראל' וכו', דהינו בחינת הטוב היוצא על־ידי זרע הילודים (כמבאר היטב בהתורה), שזהו בחינת (תהלים פז, ו): "ה' יספר בכתוב עמים זה ילד שם סלה". וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (נדה שם) על פסוק זה, שהשם־יתברך מסתכל מתי תבוא הטפה שהצדיק נולד ממנה. ולכאורה תמוה, מה שיך אצל השם־יתברך שהוא מסתכל מתי תבוא הטפה שהצדיק נולד ממנה, הלא הוא יודע תעלומות ויודע מיד אם היא טפה של צדיק אם לאו.

אך באמת בכל ההולדות של ישראל, אפלו של גדולי הרשעים אי אפשר שלא יהיה נעלם בהם הטוב של הצדיק, רק שהוא בהעלם גדול. ולפעמים צריך שיעבר נשמת הצדיק שהוא הטוב דרך כמה וכמה הולדות של רשעים גדולים, וסוף כל סוף מתברר הטוב ויוצא הצדיק ברור, כמו שראינו בכמה דורות, בפרט בנשמת דוד, שמתחלה יצאה על־ידי מעשה מכער של בנות לוט וכו' וכו'. וכמבאר בכתבי האר"י ז"ל הרבה מזה. וכל זה הוא סוד מה שכתב אדמו"ר על פסוק "ה' יספר בכתוב וכו' זה ילד שם" וכו' [עין שם ובכתבי האר"י ז"ל במקומות שמדבר מזה (ספר הגלגולים פרק ב; לקוטי תורה איוב), ואז תבין מעט כטפה מן הים מדברי רבנו ז"ל הנ"ל].

ועל־כן השם־יתברך מסתכל תמיד מתי תבוא הטפה של הצדיק, כי בודאי גם בעת שהשם־יתברך יודע שעדין לא באה הטפה של הצדיק, אף־על־פי־כן הוא צריך להסתכל בודאי על הטפה, אף־על־פי שהיא של רשע - להסתכל בה ולעין בה ולשמרה היטב, כי הוא יודע תעלומות, שדיקא מטפה זו ישתלשל הולדת הצדיק, כי אף־על־פי שהיא טפה של רשע, אבל הטוב הנפלא נעלם בה מאד. ועתה אנו יכולין לפרש דברי רבותינו ז"ל כך: 'מתי תבוא הטפה שהצדיק נולד ממנה', הינו שהצדיק יהיה נולד אחר כמה דורות ממנה [לא כמו שמבינים על־פי פשוטו, שהצדיק נולד ונתהוה מטפה זו מיד וגם זה אמת, אבל לפי דברינו הפרוש, שהטפה אפלו היא של רשע, רק שהצדיק יהיה נולד ממנה לאחר כמה דורות, ושניהם אמת]. על־כן נסמך ומספר את רבע ישראל ל מי מנה עפר יעקב, כי כל המקרא מדבר מברור הטוב מהרע, שהוא בחינת התגלות האמת מהשקר, שהוא בחינת מי מנה וכו', ומספר וכו', שכל זה נעשה על־ידי הצדיקים הנ"ל שיכולין לגלות להטוב הכבוש מעלתו וכו' ולהוציאו משם ולהחזירו אל האמת כנ"ל. וזהו שאמר שם מקדם (במדבר כג, ב): הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב - 'לא יתחשב' דיקא, שאינם נכנסים בכלל חשבון כשאר האמות, כי הם עצם האמת שהוא למעלה מהחשבון והמספר כנ"ל. וזהו בחינת הן עם לבדד ישכן - שהם נכללין בבחינת (דברים לג, כח): "בטח בדד עין יעקב". שהוא בחינת האמת שהוא תכלית האחדות, שהוא בחינת "בטח בדד". כי האמת הוא לבדו, כי האמת הוא אחד כנ"ל. ועל־כן ובגוים לא יתחשב - כי הם למעלה מהחשבון, ששם אחיזת השקר כנ"ל, כי מי מנה עפר יעקב ומספר וכו' וכנ"ל.

וזה בחינת (בראשית כח, יד) "והיה זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ" וכו'. 'כעפר הארץ' דיקא, כי זרע ישראל שהם עקר הטוב בחינת אמת, הם בבחינת עפר הארץ, בחינת עפר יעקב שהוא למעלה מהמנין, בבחינת "מי מנה עפר יעקב", כי העפר מכניע השקר שהוא נאחז בבחינת מנין ומספר וכו' וכנ"ל.

וזהו בחינת כסוי דם בעפר - 'בעפר' דיקא, כי דם החי שנאחז בו הרע, שהוא בחינת שקר כנ"ל תקונו על־ידי כסוי בעפר, כי עפר דקדשה שהוא עפר של מצות כסוי מכניע ומבטל השקר שהוא הרע בבחינת "מי מנה עפר יעקב" וכו', כי עפר הוא השרש והסוף של כל דבר, ששם מתבטל השקר וחוזר הכל אל האמת, כנ"ל.