# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/30/

וזה פרוש (במדבר ח, ב): בהעלתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, וזה מעשה המנורה מקשה זהב וכו' - אור המנורה זה בחינת אור הצדיק האמת, שהוא עקר אור המאיר בכל העולמות מכל שכן בעולם־הזה, וכל האורות שבעולם כלם נמשכין ממנו. ועל־כן אור המנורה מאיר על־ידי השמן, כי שמן הוא בבחינת אויר הנח והזך, שזהו בחינת שמן המשחה, בחינת (תהלים קלג, א־ב): "הנה מה טוב ומה נעים וכו' כשמן הטוב" וכו', בחינת (שיר השירים א, ג): "לריח שמניך" וכו' (ועין לעיל ויתבאר לקמן). ועל־כן על־ידי השמן בחינת גרים שנעשין, על־ידי אויר הנח והזך, על־ידי־זה מאירה המנורה, כי על־ידי־זה דיקא נתגלה אור הצדיק האמת, כנ"ל.

וזהו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - 'פני המנורה' זה בחינת הצדיק האמת הרב האמת שבדור, שבעת הנרות - הם שאר הצדיקים אמתיים הנמשכים ממנו כענפים מאילן שהם בחינת תלמידיו [כמובא בזהר הקדוש לענין רבי שמעון בר יוחאי והחבריא וכו', עין שם (נשא קמד:; פנחס רנו.)]. והזהיר הכתוב, שכל שבעת הנרות, שהם בחינת כלליות כל הצדיקים שבדור, כלם יהיה השתדלותם להאיר אל מול פני המנורה - להמשיך אור הצדיק האמת בעולם שהוא היחיד בדורו, שהוא בחינת נקדת האמת שבין הצדיקים. שהעקר להמשיך אורו בעולם, שעל־ידי־זה יתתקן הכל, כי יש כמה צדיקים אמתיים וכלם אמת. אבל יש צדיק שהוא בחינת נקדת האמת שבין הצדיקים, שהוא עקר עצם האמת, בחינת אבן טוב, שהוא עקר האור המאיר האמת בכל העולמות, וכל מי שצריך לקבל אמת - צריך לקבל ממנו, כי שאר כל הצדיקים מכל שכן שאר הכשרים והעולם, כלם הם בחינת חלונות אצלו. [כמו שכתוב במקום אחר, שיש באמת בחינת אבן טוב וחלון (עין בסימן קיב)]. ועל־כן האמת של שאר הצדיקים אינו יכול להכניע לגמרי את השקר, כי אף־על־פי שהם מכניעים ומבטלים לפעמים איזה שקר, אבל הוא רק לפי שעה, אבל אחר־כך מתגבר השקר בשקרים ורמאות יותר ומקלקל זה התקון והאמת שהמשיך זה הצדיק בעולם. ולפעמים מתגבר אחר־כך הסטרא־אחרא והשקר על־ידי האמת של זה הצדיק יותר ויותר, כי יונק מזה האמת ומהפכו לשקריו ורמאותיו, עד שדיקא על־ידי־זה האמת הוא מתגבר יותר. וכמו שראינו בחוש כמה פעמים ענין זה, וכמו שהזהירו רבותינו ז"ל על זה במשנה (אבות א, יא): 'חכמים, הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות' וכו' (וכמו שפרש שם הרב עובדיה ברטנורא), וכן רואים כמה פעמים.

אבל הצדיק האמת הנ"ל, שהוא בחינת נקדת האמת שבין הצדיקים - הוא יודע מכל זה והוא יודע האמת לאמתו עד הסוף, והוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה כב, א), לענין משה רבנו שהיה יודע כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. והוא יודע להמשיך אמת כזה בעולם שאי אפשר לקלקלו בשום אפן. ואף־על־פי שעליו מתגברת הסטרא־אחרא והשקר ביותר ויותר מעל כל הצדיקים, ומחפה ובודה עליו שקרים שלא עלו על לבו. וכמו שמצינו בכמה דורות, שדיקא על הצדיק ה'חד בדרא', הגדול במעלה ביותר אמרו עליו שקרים וכזבים ועלילות שלא עלו על דעתו. והראשון היה אברהם אבינו שאמרו עליו שהוא מין, כמו שמובא במדרש, שאמרו, בשביל המין הזה בא הרעב. וכן משה רבנו שחשדוהו באשת איש וכל אחד קנא לאשתו ממשה, כמו שפרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין קי.), וכן ירמיהו חשדוהו באשת איש (בבא קמא טז:), וכן כיוצא בזה על גדולי הצדיקים דוקא, יחידי הדורות אמרו דברים כאלה, אבל סוף כל סוף דבריהם חיים וקימים לעד ולנצח ודברי החולקים בטלים ומבטלים, כי "שפת אמת תכון לעד". כי הצדיק בחינת נקדת האמת הנ"ל הוא ממשיך אמת כזה בעולם, שהוא בחינת שרש תכלית האמת, שעל־ידי־זה עקר בטול השקר בשרשו, כנ"ל.

ועל־כן מזהיר הכתוב שכל שבעת הנרות יאירו אל מול פני המנורה - שכל השתדלותם של כל הצדיקים והכשרים הכלולים בשבעת הנרות, שהם בחינת שבעת ימי הבנין, שהם בחינת שבע שבתות של ספירת העמר, כלם יהיו כל עבודתם להאיר אל מול פני המנורה - להמשיך אור פני המנורה בעולם, שהוא בחינת אור הצדיק, שהוא נקדת עצם האמת, שעל ידו עקר בטול השקר לגמרי עד קצה אחרון, כנ"ל.

וזהו (במדבר ח, ד) וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא - ופרש רש"י, שלא תעשנה איברים איברים על־ידי חבור, כי־אם עשת של ככר זהב היתה וכו', הינו כי המנורה היתה בתכלית האחדות מחתיכה אחת, כי אמת הוא אחד. ואף־על־פי שיוצאין ממנה כפתורים ופרחים וגביעים משקדים הרבה וירך ופרחים וקנים, אף־על־פי־כן הכל נמשך מעשת זהב אחד, כי עקר האמת הוא אחד בתכלית האחדות, ואף־על־פי שמהאמת נמשכין התורה והמצוות וכל העולמות שיש בהם גונין ושנויים לאין מספר, אף־על־פי־כן בשרש הכל כלא אחד בחינת עד ירכה עד פרחה מקשה היא - שהכל מעשת אחד, כי כלא אחד, שזה עקר האמת שהוא אחד, כנ"ל.