# לח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/38/

כי כל העבודות שבעולם שצונו השם־יתברך לעבד אותו על־פי התורה הקדושה, כלם הם בחינת ברורים - לברר הטוב מהרע שנפל על־ידי חטא אדם הראשון וכו', כידוע. אבל יש שני מיני ברורים, דהינו ברור אחד מה שאנו בזה העולם צריכין לברר על־ידי מצוות ומעשים טובים. ויש ברור שני, מה שהשם־יתברך בעצמו מברר, כביכול.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל, שהשם־יתברך בעצמו מקים את התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז.): 'מנין שהקדוש־ברוך־הוא מניח תפלין, מנין שהקדוש־ברוך־הוא מבקר חולים' וכו' (סוטה יד.). והכל הוא בחינת ברורים, מה שהשם־יתברך בעצמו עוסק לתקן העולם לברר הטוב מהרע, שהוא בחינת כלל התורה והמצוות, כי יש ברורים שמתבררים על־ידי מצות תפלין. ועל־כן גם השם־יתברך בעצמו מניח תפלין, דהינו שמברר הברורים שהם בחינת הנחת תפלין וכן בשארי המצוות.

ושני הברורים האלו שהם מלמעלה – מהשם־יתברך, ומלמטה מאתנו - בעולם המעשה, הם בחינות אתערותא דלתתא ואתערותא דלעלא (התעוררות מלמטה והתעוררות מלמעלה), שצריכין שניהם דיקא. ובאמת שניהם אחד, כי באתערותא דלתתא אתער לעלא (על־ידי ההתעוררות של מטה מתעורר הדבר למעלה), כידוע (זהר לך־לך עז:), ואז נשלם התקון והברור שצריכין לברר ולתקן על־ידי אותה המצוה, כי אחד בלא חברו אי אפשר להשלים התקון והברור, כי האדם בלא השם־יתברך, בודאי אינו יכול לברר כי מה אנו ומה חיינו וכו', וכמו שכתוב (תהלים קכז, א): "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" וכו'. וגם השם־יתברך בלא אדם, כביכול, אינו יכול לברר הברורים בעצמו, כי רק בשביל זה ברא את העולם, בשביל האדם, כדי שהאדם דיקא יעסק לברר ולתקן כל הברורים, כידוע, כי הכל מסר השם־יתברך ביד האדם, כמו שכתוב (שם קטו, טז): "והארץ נתן לבני אדם".

ואלו השני בחינות איך הם מתקבצים ומתחברים יחד אי אפשר להבין בשכל אנושי בשום אפן. כי לכאורה, כפי שכל אנושי - הם נראים כסותרים זה את זה, חס ושלום, כי באמת אנו צריכין לעסק בתקון העולם על־פי התורה והמצוות, כי כל העולם לא נברא כי־אם בשביל זה, בשביל האדם הבעל־בחירה שהכל תלוי בו, כידוע. ואף־על־פי־כן בודאי הכל על־ידי הקדוש־ברוך־הוא בלבד. ואפלו כל עסק התורה והמצוות וכל המעשים טובים הכל מאתו יתברך, כמו שכתוב (איוב מא, ג): "מי הקדימני ואשלם" [כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (ב סימן ב)], וכמו שכתוב (דברי הימים־א כט, יד): "כי ממך הכל ומידך נתנו לך". ואף־על־פי־כן אנו דיקא צריכין להתעורר לעסק בעבודתו יתברך כאלו הדבר תלוי בנו דיקא.

ובודאי אי אפשר להבין שני הבחינות אלו יחד ואסור לכנס בחקירות כאלו כלל, רק לסמך על אמונה לבד, כי חקירה זאת היא בחינת הידיעה והבחירה שאי אפשר להבין ולהשיג בשום אפן.

כי הידיעה היא בחינת ההנהגה והתקון שנעשה על־ידי השם־יתברך לבד כרצונו. כי הידיעה שלו יתברך הוא הוא רצונו, כי כמו שרוצה - כן יהיה בודאי. וזהו ידיעתו, שיודע מה שיהיה, כי יודע שיהיה כמו שהוא רוצה, כי הכל ברצונו. ועל־כן נקראת הידיעה בלשון אהבה ורצון, כמו שכתוב (בראשית יח, יט): "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו". שפרושו, שהשם־יתברך יש לו רצון ואהבה לאברהם, ונקרא בלשון 'ידיעה', כי רצונו הוא ידיעתו כנ"ל. נמצא שהידיעה הוא בחינת התקון והברור הנעשה על־ידי ידיעתו ורצונו, והבחירה היא בחינת התקון והברור שנעשה על ידינו דיקא כפי בחירתנו, וזה בודאי אי אפשר להשיג, כמובא. ואסור לכנס בחקירות אלו כלל, כי הם בחינת מקיפים שאי אפשר להשיג בזה העולם כלל, כי עקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאין אנו יודעין השכל של הידיעה והבחירה, כמו שכתב רבנו ז"ל, בהתורה 'עתיקא טמיר וסתים' (בסימן כא, עין שם).

על־כן אנו מחיבים לעשות את שלנו – לעסק בעבודת ה' בכל כחנו. ואנחנו נעשה מה שמטל עלינו והשם־יתברך יעשה את שלו לסיע אותנו בעבודתו ולהשלים הברור כרצונו יתברך ואסור לחקר בענין זה כלל, רק לסמך על אמונה לבד, כי זה עקר כח הבחירה - מה שאין אנו יודעים זה השכל של הידיעה והבחירה שהם בחינת שני הברורים הנ"ל, בחינת אתערותא דלעלא ואתערותא דלתתא, שבאמת שניהם אחד, כי הבחירה היא בתוך הידיעה כמו ששמעתי מפיו הקדוש, אך שאי אפשר להשיג זאת, כי משם עקר כח הבחירה מה שאין משיגין שכל זה. נמצא, שכל התאוות וכל ההסתות והפתויים של היצר־הרע וחילותיו של כל אדם, שכלם הם בחינת כח הבחירה, כי בשביל זה נתן השם־יתברך כח להתאוות והיצר־הרע להסית את האדם, הכל כדי שיהיה לו בחירה. וכל כח זה נמשך רק מזה שאין יודעין השכל של הידיעה והבחירה שהם בחינת שני הברורים הנ"ל, כנ"ל.