# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/4/

ועל־כן סופרין הימים לעמר, כדי לקשר כל הימים לקדשת הנפת העמר, כדי לזכות בכל יום ויום לשמע את הדבור הקדוש של הצדיק הנ"ל, כדי לשוב להשם־יתברך על־ידי־זה, שזה עקר בחינת ספירה כנ"ל. כי 'לית יום דלית ביה טוב' (אין יום שאין בו טוב), כמו שמובא בזהר הקדוש (נשא קכג.). ובכל יום ויום יוצאין דבורים קדושים מצדיקי אמת - להשמיע את הטוב שיש בכל יום ויום, שישוב ממקום שנכבש שם להשם־יתברך.

וזהו בחינת (תהלים יט, ג): יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת - בחינת (איוב לב, ז): "ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה", וזה שסים שם (לב, ח): "אכן רוח היא באנוש" וכו'. 'רוח' דיקא, כי אי אפשר לשמע הדבורים קדושים של הימים כי־אם על־ידי הרוח, הינו על־ידי שמקדשין האויר שיהיה בבחינת אויר הנח והזך כנ"ל, שזה זוכין על־ידי צדקה, כנ"ל.

וזהו יום ליום יביע אמר וכו'. אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם - שאין שומעין כלל הדבורים קדושים של הצדיקים של כל יום ויום. וזה מחמת הרוח סערה שמבלבל האויר, שעל־ידי־זה אין נשמע הדבור, כנ"ל בהתורה הנ"ל. והתקון לזה הוא צדקה, שעל־ידי־זה נעשה אויר הנח והזך ואז נשמע הדבור כנ"ל. וזהו בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם לשמש שם אהל בהם - שמש זה בחינת צדקה, כמו שכתוב (מלאכי ג, כ): "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה", הינו על־ידי צדקה בחינת 'שמש', על־ידי־זה בקצה תבל מליהם - כי נשמע הדבור למרחקים, אפלו בקצה תבל וכנ"ל.

וזה שנאמר במלחמת עמלק (שמות יז, ב): "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש". ותרגומו, "פרישן בצלו", שמשה רבנו, עליו השלום, האריך בתפלה והמשיך דבורי אמונה שיתפשטו בעולם, והכל בכח הצדקה שהיא בחינת שמש. וזהו 'עד בא השמש'. ועל־ידי־זה היה מפלת עמלק, שהוא עקר זהמת הנחש שנאחז בהטוב הנ"ל. שמפלתו על־ידי צדקה, שעל־ידי־זה נשמע הדבור אמונה למרחוק ויוצא הטוב ממנו, ואז נשבר ונופל עמלק ונמחה מן העולם.