# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/40/

וזהו בחינת אסור בשר בחלב שהוא חדוש, כי כל חד באנפי נפשא שרי ותרויהו כחדא אסירי (שכל אחד בפני עצמו מתר באכילה, וכאשר שניהם מתערבים יחד הם נאסרים) (פסחים מד:). כי בשר היא בחינת הברור שמתברר על ידינו, כי הבשר אינו נתר כי־אם על־ידי שחיטה שנעשית על ידינו דיקא. אבל חלב הוא בבחינת הברור הנעשה על־ידי השם־יתברך בעצמו, כי החלב מתבררת מאליה על־ידי השם־יתברך בשעת הולדה בבחינת 'דם נעכר ונעשה חלב' כנ"ל, ועל־כן אסורים לחברם יחד, כדי שלא תתגבר הקלפה והסטרא־אחרא שיניקתה מחבור זה דיקא של בשר בחלב. דהינו מהחקירה זאת של שני בחינות הברורים הנ"ל, שמי שרוצה לחברם בדעתו יחד להבין ולהשיג בדעתו חקירות אלו הוא נכשל באין סומך, כי משם עקר אחיזת הסטרא־אחרא שיניקתה מכפירות הנמשכין מחקירות אלו, שמשם עקר כח הבחירה, כנ"ל.

וזה שמובא בתקונים (תקון יד, ל.): קום אנהיר עינין דאנון סבין דלא ייתון למיכלון בשרא בחלבא (קום ותאיר את עיניהם של אלו הזקנים שלא יבואו לאכל בשר וחלב). כי מי שרוצה לכנס בהשגות אלקות צריך לזהר שיהיה לו צמצום בדעתו, שלא יכנס במה שאין לו רשות, בבחינת (חגיגה יג.): 'במפלא ממך אל תדרש' וכו'. ותכף כשרואה מבוכה שאי אפשר להשיגה ולהבינה - יברח משם ויסמך רק על אמונה. ומי שפוגם בזה, זה בחינת פגם אכילת בשר בחלב, כי כל המבוכות שאין מבינים אותם - הם נראים כשני דברים סותרים זה את זה, כאלו הם שני הפכים בנושא אחד כמו הידיעה והבחירה, ובאמת אי אפשר להבינם ולחברם בדעתו בזה העולם בשום אפן. ועל־כן הרוצה להבינם ולחברם בדעתו - הוא ממש פגם אסור בשר בחלב שאסורו מחמת זה, כנ"ל.

וזה שאוכלין מאכלי חלב בשבועות, כי אז קבלנו התורה, על־כן אנו אוכלין מאכלי חלב ואחר־כך מאכלי בשר. להורות, שכל עבודת נו בזה העולם שהוא כלל קבלת התורה, הכל הוא כלול משני הבחינות הנ"ל, שהם בחינת אתערותא דלעלא ואתערותא דלתתא, שהם בחינת חלב ובשר. אבל אנו עושין רוח והרחק ביניהם, כי אף־על־פי שבאמת שניהם אחד, אף־על־פי־כן בזה העולם אי אפשר לחברם בדעתנו יחד כנ"ל, בפרט בבהמות שהם בשר בהמה וחלב בהמה, ששם אחיזת רוח הבהמיות ביותר ושם עקר הברור, על־כן מי שמחברם יחד, גורם, חס ושלום, להגביר הקלפה והסטרא־אחרא, הרוצה להכניס חקירות אלו בלב האדם שירצה האדם, חס ושלום, לחברם בדעתו להבינם בשכלו, שמשם נמשכין כל הכפירות וכל התאוות. ועל־כן בשבועות שהוא קבלת התורה אנו אוכלין חלב ואחר־כך בשר, להורות, שאנו נזהרין מלחבר בשר וחלב, חס ושלום, שהם בחינת שני הבחינות הנ"ל, שבזה תלוי כל קבלת התורה, כנ"ל.

וכן איתא בספרים (באר היטב ארח־חיים סימן תצד) טעם זה, שבשביל זה אוכלין חלב בשבועות, להורות, שאנו נזהרין מבשר וחלב, אבל אין מבאר, למה אנו מראין שקבלנו התורה במצוה זאת דיקא, אך על־פי הנ"ל מבאר, כי כל עבודתנו שהיא כלל קבלת התורה תלוי בזה דיקא על־ידי שאין נכנסין בחקירות אלו לידע איך מתחברין שני הבחינות אלו יחד שהם בחינת אתערותא דלעלא ואתערותא דלתתא שהם בחינת בשר וחלב, וכנ"ל.