# מב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/42/

ועל־כן מועיל תשובה על כל העוונות שבעולם, אף־על־פי שעשה מה שעשה ופגם מה שפגם וקלקל מה שקלקל, אף־על־פי־כן מועיל תשובה על הכל, ואין לך דבר שעומד בפני התשובה (ירושלמי פאה, א, א). ולכאורה אי אפשר להבין ענין התשובה, כי מאחר שעל־ידי העברה מחריב ומקלקל האיבר והמדה והעולם התלויים במצוה זאת. איך יוכל לחזר ולתקן על־ידי התשובה והחרטה מה שקלקל? ועל־כן באמת שאלו לכלם, והשיבו, הנפש החוטאת היא תמות, כמובא (ירושלמי מכות ב, ו), אבל השם־יתברך חנון ורחום הוא, והקדים תשובה לעולם, כי הוא יתברך יודע גדלתו ורוממותו, כי אין מי שידע ממנו יתברך כי־אם הוא לבדו יתברך. ועל־כן הוא יודע שאחר כל הקלקולים שמקלקל האדם בעוונותיו הרבים, אף־על־פי־כן הוא גומר הכל כרצונו על־ידי־זה דיקא, רק אף־על־פי־כן מגיע להעובר ענשים קשים ומרים כפי מעשיו, כי הם דרכיו יתברך שאי אפשר להבינם כנ"ל. ועל־כן תכף כשעושה האדם תשובה ומכניע את עצמו לפני השם־יתברך ומתחרט על העבר, ומקבל על עצמו שלא לעשות עוד וכו', תכף ומיד השם־יתברך חומל עליו וממשיך עליו הארת התקון מלמעלה מעלה, ששם בגבהי מרומים אין שום קלקול כלל, רק, אדרבא, מכל הדברים איך שהם, נעשים תקונים גדולים, כנ"ל.

ועל־כן צריך האדם לפלס דרכיו לשמר עצמו מאד לבלי לעבר, חס ושלום, שום דבר כנגד התורה, כי אף־על־פי שאיך שיתנהג, אף־על־פי־כן יגמר השם־יתברך תמיד כרצונו כנ"ל, אף־על־פי־כן יקבל ענשו הקשה והמר, רחמנא לצלן, כפי מעשיו כנ"ל. אבל אם, חס ושלום, כבר התגבר עליו היצר־הרע והפילו ברשתו ונכשל במה שנכשל בשוגג, או במזיד, אפלו אם עבר מה שעבר, אפלו אם הרבה לפשע מאד, אפלו אם, חס ושלום, עבר על כל התורה כלה אלף פעמים, רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן אין שום יאוש בעולם כלל, כמבאר אצלנו כמה פעמים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, אין לך דבר שעומד בפני התשובה, כי אחר שכבר עשה מה שעשה ועבר מה שעבר - הוא צריך להתחזק, להתעורר לתשובה, ויסמך על חסדי השם־יתברך שיוכל להאיר עליו התקון מבחינת ההנהגה של מעלה מעלה, ששם מתהפך הכל לטובה תמיד, כנ"ל.

ועל־כן העוונות נתהפכין לזכיות על־ידי התשובה (יומא פו.), כי הכל על־ידי בחינה הנ"ל, אבל בודאי אסור להאדם לסמך על זה, חס ושלום, כי 'האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה' (שם פה:). וזהו 'אין מספיקין בידו' דיקא, כי בודאי גם האומר אחטא ואשוב וכו' אם אף־על־פי־כן עושה תשובה אחר־כך - בודאי מועיל לו תשובה, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, רק שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, כי מאחר שאמר אחטא ואשוב, נמצא שסמך עצמו לכתחלה על בחינת ההנהגה שלמעלה לבד, שמשם תקון התשובה כנ"ל. ועל־כן ענשו מדה כנגד מדה, שאין מספיקין בידו ואין מסיעין לו מלמעלה לעשות תשובה, אבל אם בעצמו יתגבר את עצמו לעשות תשובה, בודאי יועיל לו, רק שקשה לו לשוב, מאחר שאין מסיעין לו כל־כך מלמעלה.

כי באמת גם עקר תקון התשובה הוא על־ידי אתערותא דלתתא, אף־על־פי שאי אפשר לו לתקן החטא כי־אם על־ידי בחינת ההנהגה של מעלה מעלה כנ"ל. אף־על־פי־כן אינו זוכה לזה כי־אם על־ידי תשובה בתפלה ותחנונים וכו', שהם בחינת אתערותא דלתתא, אדרבא, הבעל תשובה צריך להתגבר בעבדות בתורה ותפלה ומעשים טובים יותר ויותר, כי צריך אתערותא דלתתא יותר ויותר, שזהו בחינת מה שהבעל תשובה צריך להוסיף קדשה על עצמו, כגון תענית, או להרבות בתלמוד תורה וצדקה ומעשים טובים וכו'. כמובא בספרים (ויקרא רבה כה, א): 'אם היה רגיל ללמד דף אחד ילמד שני דפין' וכו'. כי מאחר שפגם בעוונותיו ופגם בבחינת אתערותא דלתתא, על־כן צריך עתה להתגבר באתערותא דלתתא יותר ויותר, כדי שיזכה להמשיך עליו אתערותא דלעלא ממקום גבה ועליון יותר ששם מתתקן הכל, ששם מתהפכין העוונות לזכיות כנ"ל, כי כל מה שהאתערותא דלתתא בהתגברות גדול ובקדשה גדולה ביותר, כמו כן זוכה להמשיך אתערותא דלעילא ממקום גבה ועליון יותר. ועל כן צריך הבעל תשובה לקדש עצמו בבחינת אתערותא דלתתא ביותר כדי שימשיך עליו אתערותא דלעלא ממקום גבה יותר, ששם מתתקן הכל, כנ"ל.