# מד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/44/

ועל־כן כשהלך שמשון לקח אשה מפלשתים מצא דבש, כמו שכתוב שם (שפטים יד, ט): "כי מגוית האריה רדה הדבש", ובשעת הנשואין שאל להם החדה של הדבש (פסוק יד): "מהאכל וכו' ומעז יצא מתוק", ועל־ידי־זה נקם בהם אחר־כך. כי דבש הוא בבחינה זו שהוא בחינת הברור הנמשך מלמעלה כנ"ל, שהוא יתברך יכול לברר ולהפך מטמא לטהור, בבחינת (איוב יד, ד): "מי יתן טהור מטמא" וכו'. אבל אנחנו אסור לנו לעשות שום דבר כי־אם על־פי התורה, כי זה הדבר אי אפשר להשיג. ועל־כן שמשון כשהלך בענין זה, שרצה לברר הטוב של ישראל על־ידי נשואי אסור מבנות פלשתים, שענין ברור כזה אינו נעשה כי־אם על־ידי השם־יתברך בעצמו, על־כן מצא אז דבש, כי דבש הוא בבחינת ברור זה - שנתהפך מטמא לטהור על־ידי השם־יתברך בעצמו, אבל אף־על־פי־כן פגם שמשון בזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. כי לנו אסור לעשות שום דבר כנגד התורה, כי אי אפשר להשיג דרכיו כנ"ל, כי על ענין דרכי ה' האלו שאי אפשר להשיגם, עליהם נאמר (משלי כה, כז): "אכל דבש הרבות לא טוב", בחינת (שם כה, טז): "דבש מצאת אכל דיך", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יד:), כי אסור לכנס בידיעות אלו, כי אי אפשר להבינם רק להתנהג על־פי התורה בתמימות, כנ"ל.