# מח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/48/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מד, א): 'כל אמרת אלוה צרופה' – 'וכי מה אכפת ליה להקדוש ברוך הוא בין שוחט מן הערף לשוחט מן הצואר וכו'?! הוי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את ישראל'. ובזה המדרש נבוכו הרבה המפרשים הנוטים לדרכי החקירות, והטו הרבה מן האמת לצד אחר לגמרי, ימחל ה' להם, כאלו, חס ושלום, אין שום טעם להמצוות, רק שהם נסיון בעלמא אם נקימם. אהה ה'! הס, כי לא להזכיר כדברים האלה שהם כנגד התורה לגמרי. כי כבר מבאר בזהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל, שכל מצוה ומצוה יש לה כונה מיחדת שהם מתקוני העולמות על־ידי מצוות אלו דיקא. וכבר הכו על ראשם שארי המפרשים הנוטים אל האמת וסתרו דברי הבל הנ"ל. וצוחו ככרוכיא (מין עוף שקולו גבוה) לסתר דבריהם.

והנה על־פי דברינו הנ"ל אפשר להלם קצת דברי המדרש הנ"ל, הינו שבודאי מצד הברור שלמעלה, מה שהשם־יתברך בעצמו עוסק לברר ולתקן העולמות, בודאי אין חלוק אצלו בין שוחט מן הערף לשוחט מן הצואר, כי השם־יתברך יכול לברר ולתקן העולמות וכל דבר בלא שחיטה כלל, כי בודאי גם הבהמות טמאות וכל הנבלות וטרפות יברר השם־יתברך, כי כלם יתבררו לעתיד כשיתקים (זכריה יג, ב): "ואת רוח הטמאה אעביר" וכו'.

וזה שרמזו רבותינו ז"ל (נדרים לח:): 'בהמה טמאה נפשה וגופה לשמים', כי הברור של המיני טמאים הוא מן השמים לבד, על־ידי השם־יתברך בעצמו. רק מה שצוה השם־יתברך לנו להבדיל בין טמאים לטהורים ולבלי לאכל מן הטהורים, כי־אם על־ידי שחיטה מן הצואר דיקא. זהו רק בחינת הברור שלנו שהוא יתברך ידע בחכמתו שהברור והתקון שאנו צריכין לברר ולתקן בזה העולם על־ידי בחירתנו דיקא, זה הברור אי אפשר כי־אם על־ידי שנזהר ממינים טמאים ושנשחט מן הצואר דיקא. ואף־על־פי שגם זה הברור אי אפשר להשלים כי־אם על ידו יתברך, כי "אם ה' לא יבנה בית " וכו' (תהלים קכז, א). 'וכשאני לעצמי מה אני', באמת זה אי אפשר להבין כנ"ל. ומשם עקר כח הבחירה שהוא בחינת נסיון וצרוף שעקר כחה הוא על־ידי שאין אנו יודעין השגות אלו כנ"ל. ועל־כן בודאי יש טעמים נפלאים לכל מצוה ומצוה ולכל פרט ודקדוק שבה, רק שאי אפשר להבין מחמת שאי אפשר להבין שני הבחינות הנ"ל, כנ"ל.

וזהו 'וכי מה אכפת ליה להקדוש־ברוך־הוא בין שוחט' וכו', כי בודאי מצדו יתברך אין חלוק, כי הוא יכול לברר הכל בלא שחיטה כלל כנ"ל. 'הוי לא נתנו המצוות כי־אם לצרף את ישראל', הינו שמצד הצרוף והנסיון שלנו שהוא בחינת כח הבחירה. מצד זה בודאי יש חלוק גדול ועצום בלי שעור בין שוחט מן הצואר לנוחר, או שוחט מן הערף. כי כפי הצרוף שלנו שהוא בחינת כח הבחירה אנו צריכין לברר דיקא על־ידי שחיטה מן הצואר, כי יש על זה טעמים נפלאים על־פי חכמתו הקדומה יתברך ויתעלה, רק שבודאי אי אפשר לנו להשיג טעמים אלו, כמו שאי אפשר לנו להשיג איך מתחברים שני הבחינות הנ"ל שהם בחינת הברור שלמעלה והברור שלנו, כי הכל אחד. כי טעמי המצוות נוגעים בהשגות אלו כנ"ל, שאלו ההשגות והטעמים אי אפשר להשיג כדי שיהיה לנו בחירה, שהוא נסיון וצרוף, כי זה עקר כח הבחירה מה שאין יודעין השגות אלו כנ"ל, אבל באמת בודאי יש להם טעמים נפלאים ונוראים. וזה עקר שכר העולם־הבא, שנזכה להשיג השגות הנ"ל לעתיד שהם בחינת טעמי המצוות בשלמות.

ויהיה איך שיהיה פרוש המדרש הנ"ל, אם זכינו לכון האמת אם לא, על כל פנים, זה צריכין להאמין כל בן ישראל, שהמצוות בודאי יש להם טעם לכל פרט ופרט ולכל דקדוק ודקדוק שבכל מצוה. כמבאר בכל ספרי קדש, שלא כדברי המפרשים הנ"ל, שקרובין לכפירות גמורות, רחמנא לצלן, ואם אין אנו מבינין דברי המדרש הוא מדרש פליאה, אבל חלילה לזוז בשביל זה מן האמת הנוגע בעקרי האמונה, כי התורה היא חכמתו ודעתו יתברך. ובודאי יש טעמים וסודות נפלאים לכל פרט ופרט של כל מצוה ומצוה. כמו שכתוב (דברים לב, מז): "כי לא דבר ריק הוא מכם". אבל בעזרת השם־יתברך דברינו הנ"ל נאמרים באמת וצדק, והם מכונים מאד בפשט דברי המדרש הנ"ל.