# מט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/49/

ועל־כן מי שהולך בתמימות לא יכשל לעולם. כמו שכתוב (משלי י, ט): "הולך בתם ילך בטח". כי על־ידי תמימות ואמונה הוא מקים כל התורה כדינו. כי מאמין שצריכין לעשות ציצית לבגדו, כי השם־יתברך חפץ בציצית. ואף־על־פי־כן אסור להוסיף על החוטין כי־אם שמונה חוטין, לא יותר. וכן בכל המצוות, כי אנו צריכין לעשות המצוות רק כפי מה שצוה השם־יתברך בלי שום טעם כלל. ואנחנו מחיבים לעשות מה שמטל עלינו, והשם־יתברך יגמר בעדנו, כי הכל על ידו. ואף־על־פי־כן אנו צריכין לעשות מה שמטל עלינו כנ"ל, וכן אפלו, כשחס ושלום, הוא נכשל לפעמים באיזה חטא ועוון, אף־על־פי־כן לא יפל מזה ויתחזק לשוב בתשובה, כי יודע שיש בחינת ברור שלמעלה שעל־ידי־זה נתתקן הכל כנ"ל. ועל־כן על־ידי־זה ישאר קים לעולם בעבודתו יתברך - יהיה איך שיהיה, ולא יבלבל את דעתו שום דבר.

כי יש כמה קשיות ושטותים אצל רב בני אדם, שעל־ידי־זה יפלו ויכשלו הרבה, רחמנא לצלן, וצריך לברח מהם מאד ולסמך רק על אמונה ולא יפל בדעתו משום דבר, כי כל הנפילות וההתרחקות מהשם־יתברך ותורתו - נמשך ממבוכות הנ"ל, שמשם כח הבחירה כנ"ל, כי בודאי כל הנפילות וההתרחקות הם מחמת הבחירה של האדם, שיש לו כח בבחירתו להתקרב להשם־יתברך על־ידי תורה ומצוות, או להפך חס ושלום, וזה הכח של הבחירה נמשך רק ממה שאין מבינים מבוכות הנ"ל.

כי יש שאינו מתחיל כלל לעבד את השם־יתברך, או שעושה, חס ושלום, עוד להפך, כמו הקלי עולם והרשעים ובעלי עברות, רחמנא לצלן. וזה נמשך מהיצר־הרע שיונק ממבוכות הנ"ל, שרוצה להגביר הידיעה על הבחירה, כאלו אין השם־יתברך רוצה כלל בעבודת האדם, שמשם נמשכו כל דעות האפקורסים והפורקים על לגמרי, ועל המצוות אומרים טעמים של הבל כאלו הם תקון המדינה, רחמנא לצלן מהם ומהמונם, ואפלו הבעלי תאוות שעוברים עברות ואינם יודעים חקירות כלל, אף־על־פי־כן כח בחירתם והיצר־הרע שלהם נמשך מבחינה זו, כי עקר היצר־הרע נמשך מכפירות, כמבאר כבר כמה פעמים (סימן סב; הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב אות א).

ויש להפך, כי יש בני אדם שכבר התחילו קצת בעבודת ה' וקימו כמה מצוות, ולפעמים התפללו בכונה ועסקו בתורה קצת, אך נפלו אחר־כך ממעט עבודתם, ועל ידי זה נפלו בדעתם מאד. ויש הרבה שנתיאשו לגמרי, מחמת שראו שזה כמה פעמים שהתעוררו להשם־יתברך ולא עלתה בידם וכו'. כידוע ענין הרע הזה בכמה בני הנעורים. ויצר הרע זה הוא להפך, שיונק ממבוכות הנ"ל ורוצה להגביר הבחירה על־ידי הידיעה כאלו הכל רק תלוי בהאדם לבד בלי השם־יתברך כלל. ועל־כן מאחר שנפל - שוב אין לו תקוה, חס ושלום.

אבל באמת הכל מעשה בעל־דבר שרוצה להפילו בדעתו, שכל כחו ממבוכות הנ"ל, כי מי שהולך בתמימות ומאמין שאי אפשר להשיג המבוכות הנ"ל, רק אנו מחיבים להאמין שהכל תלוי בנו והכל מהשם־יתברך, אף־על־פי שאי אפשר להבין זאת כנ"ל, על־כן בודאי לא יתרחק מהשם־יתברך ולא יפל לעולם, כי בודאי צריכין לעבד את השם־יתברך בכל כחנו, כי הכל תלוי בנו, כי הארץ נתן לבני אדם. ואף־על־פי־כן אין שום נפילה ויאוש בעולם, כי סוף כל סוף יגמר השם־יתברך כרצונו, והוא יתברך גומר ויגמר תמיד. וכל מה שעושה האדם - שום דבר טוב אינו נאבד לעולם. ובודאי הדבר טוב עושה פעלתו בשלמות, אף־על־פי שרואה שאחר־כך לא עלתה לו יפה - זה אי אפשר להבין.

וכמו שאמרו רבותינו ז"ל לענין שלוח הקן (קדושין לט:): 'הרי שאמר לו אביו וכו', היכן אריכות ימיו של זה וכו'?' ואמרו שם, שמעשה כזה ראה אחר ועל־ידי־זה קצץ בנטיעות, אבל באמת פרשו שם רבותינו ז"ל שעקר האריכות ימים והטוב הוא לעולם שכלו ארך וכלו טוב.

וכן יש כמה מצוות והנהגות טובות שמפרש בתורה ובדברי רבותינו ז"ל, שעל ידן זוכין להנצל מחטאים ולהתקרב אליו יתברך, כמו שכתוב במצות ציצית (במדבר טו, מ): "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי". וכן בתפלין (שמות יג, ט): "למען תהיה תורת ה' בפיך". ואם כן אם אחד לובש ציצית ואף־על־פי־כן מתגבר עליו הבעל־דבר ומחטיאו, חס ושלום, או שלובש גם תפלין ואף־על־פי־כן היצר־הרע מתגבר עליו, חס ושלום, אם כן חס ושלום, יפרק על ולא יקים גם מצות ציצית ותפלין, חס ושלום, אם כן, חס ושלום, ימיר דתו לגמרי, כמו שבאמת כל הפורקים על וכל המומרים, רחמנא לצלן, באו לזה רק מחמת נפילות כאלה, כידוע מעשיות כאלה הרבה.

אבל באמת אין אנו מבינים דרכי ה'. ובודאי כל דברי התורה ודברי רבותינו ז"ל אמת וצדק, רק שיש כמה דברים שאי אפשר לנו להבינם, כי בודאי מצות ציצית יש לה כח גדול להציל את האדם מהיצר־הרע, וכמובא בדברי רבותינו ז"ל (מנחות מד.): 'מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית וכו' באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו' וכו', אבל אף־על־פי־כן לאו כל בני אדם שוין, ויש אחד שנמשך אחר היצר הרע כל־כך, עד שאפלו אם לובש ציצית - קשה לו לעמד נגד היצר־הרע, ואף־על־פי־כן צריך לזהר ללבש ציצית, אדרבא, צריך לזהר יותר ויותר. ואם רואה שאין הציצית מועילים לו להצילו מעברות, על כל פנים טוב לפניו שעל כל פנים ישאר לו זכות מצות ציצית, ולא יאבד לגמרי, וגם אולי יצטרפו בכמה זמנים כל המצוות של ציצית שקים בכל יום, וגם יצרף לזה שארי מצוות, כגון צדקה שמצלת מעברות (סימן קטז) וכיוצא בהם, כלי האי ואולי יתגברו ויתקבצו כלם ויתנו לו כח להתגבר על יצרו. ואיך שיהיה, על כל פנים כל מה שעושה דבר טוב אינו נאבד לעולם. ואף־על־פי שאחר־כך נעשה עמו מה שנעשה מי יודע מאיזה בחינה ומאיזה עולם יש לו יצר הרע. כי יש בענין זה כמה בחינות עד אין קץ שנעלמו מבני אדם והכל בשביל הבחירה. כי עקר הבחירה הוא על־ידי ההעלמה דיקא, שנתעלמו ענינים כאלה מבני אדם, שאי אפשר להבינם. והכל בשביל הבחירה כנ"ל, כמו שכתוב (קהלת ג, יא): "גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף", שפרושו לשון העלמה, כמו שפרש רש"י שם.

ועל־כן כל אדם איך שהוא, יהיה איך שיהיה, הוא מחיב לעשות את שלו כל ימי חייו. ואם אף־על־פי־כן אינו זוכה, חס ושלום, לקדשה וטהרה וכו', אף־על־פי־כן הטוב אינו נאבד כלל, כי 'לית רעותא טבא דאתאביד' (אין רצון טוב שנאבד) (זהר תרומה קנ:), כי מי יודע מה נעשה מהטוב שלו? אולי השם־יתברך השתמש בו לצרך גבה ועליון יותר ויותר מהענין שהוא היה רוצה, כגון מי שרואה באיזה ספר, שמצוה זו מסגלת לזכות לענין זה, ועל־ידי־זה התעורר לקים מצוה זאת ואחר שקים מצוה זאת, אף־על־פי־כן לא זכה לזה הענין - אין לו לפל בדעתו כלל, כי מי יודע דרכי ה'? אולי השם־יתברך העלה מצוה שלו לצרך תקון גבה יותר, כי מאד עמקו מחשבותיו, ואסור להרהר אחר השם־יתברך ואחר דברי רבותינו ז"ל כלל, כי כל דבריהם אמת וצדק, רק שיש כמה דברים שאין אנו מבינים אותם, כי נמשכין ממבוכות הנ"ל שאי אפשר להבינם, שמשם עקר כח הבחירה, כנ"ל.