# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/5/

וזהו בחינת ל"ג בעמר, שאז הוא בחינת הוד שבהוד, בחינת רגלין שברגלין - שעקר הארת הדבור הקדוש הנ"ל צריכין להמשיך לשם לבחינת תכלית הרגלין, להעלות הטוב משם מבחינת (רות ג, ז): "ותגל מרגלתיו ותשכב", שנאמר על הטוב שנפל למדרגות התחתונות, לבחינת רגלין, כמובא. וזה בחינת (ישעיה מא, ב): "צדק יקראהו לרגלו", בחינת הדבור, בחינת (תהלים נח, ב): "צדק תדברון", 'צדק' דיקא. שהדבור הקדוש צריך שיתפשט למרחוק בכח הצדקה, עד שיהיה לו כח לקרא את בחינת הרגלין להעלות הטוב משם. וזה בחינת "צדק יקראהו לרגלו" - 'צדק' דיקא, שעל־ידי הצדקה קוראין את הטוב הכבוש במדרגות התחתונות בבחינת רגלין כנ"ל. וזה בחינת "צדק תדברון", כי עקר כח הדבור על־ידי צדקה, שאז האויר נח וזך ואז הדבור נשמע ונתקבל, שזה עקר שלמות הדבור (כמו שמבאר במקום אחר, בסימן כט). ועל־כן הסימני טהרה הם ברגלין, בחינת מפריס פרסה כנ"ל, כי משם דיקא צריכין להעלות את הטוב, כנ"ל.

וזהו בחינת ל"ג בעמר, בחינת "ותגל מרגלתיו", שעקר שרש התבה, ג"ל, כי הו"ו והת"ו הם פעלה, הינו שבל"ג בעמר כבר נתפשט הדבור ונמשך למרחקים בכח הספירה של כל אלו הימים, עד שנשמע הדבור לתכלית הרגלין, עד שמתחיל להתעורר הטוב הכבוש בדיוטא התחתונה, שהוא בבחינת "ותגל מרגלתיו", בבחינת רגלין דרגלין, עד שגם הוא חוזר להשם־יתברך. ועל־כן אז נמתקין כל הדינים ואז הוא יום שמחה וחדוה, כי זה עקר התקון - כשעולה הטוב מבחינת רגלין וחוזר למעלתו.