# נ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/50/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא קרח ה) ומובא בפרוש רש"י (במדבר טז, ז): 'וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה? עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה יוצאה הימנו' וכו'. הינו כנ"ל, כי הברור הנעשה על־ידי זרע הילודים - זה בחינת הברור שלמעלה שנעשה על־ידי השם־יתברך בעצמו, שכשהרע מתגבר ביותר עד שאי אפשר להוציאו, אף־על־פי שמודיעין לו מעלתו כנ"ל, אזי מסבב השם־יתברך שיוצא דיקא על־ידי גדל התגברותם שמכניסין את הטוב בעמק מחשבתם, שדיקא על־ידי זה יוצא הטוב בזרע הילודים. ואף־על־פי שהטוב מתברר, אבל אף־על־פי־כן הרשע שהתגבר על הטוב ולא הניחו לצאת בודאי ענוש יענש כנ"ל, כי גם מבני בניו של המן למדו תורה וכו', וכן מבני בניו של סיסרא וסנחריב וכו' (גטין נז:), שכל זה הוא בחינה הנ"ל, בחינת ברור הטוב על־ידי זרע הילודים, כי אלו הרשעים הנ"ל המן וסיסרא וכו' התגברו ברשעותם מאד מאד, מחמת שהיה כבוש ביניהם טוב נפלא מאד, כי כל מה שהטוב גבה ועליון יותר, הם מתגברים עליו בהתגברות גדול יותר ויותר, ומזה בא עצם רשעותם של המן וסיסרא וכיוצא בהם. והשם־יתברך אשר עמקו מחשבותיו מאד הוציא גם מהם הטוב על־ידי זרע הילודים, כי 'מבני בניהם למדו תורה' וכו'. אבל אלו הרשעים הנ"ל בודאי יאבדו ויתענשו כראוי להם, כי צדיק ה' וישר משפטיו וכנ"ל.

וזהו טעות קרח, מחמת שראה שהטוב שלו נפלא מאד ויצאו ממנו צדיקים גדולים ונוראים, וסבר שאיך שיעשה - יהיה ה' עמו, כאלו, חס ושלום, השם־יתברך מכרח להסכים עמו, מחמת שראה שהשם־יתברך צריך להוציא ממנו צדיקים נוראים כאלו שמואל ובניו ועשרים וארבע משמרות לויה וכו', שכל העולם תלוי בהם, על־כן סבר שבודאי הוא ימלט, אבל ראה ולא ידע מה ראה, כי השם־יתברך בודאי יגמר הכל כרצונו, ובודאי יצאו הצדיקים האלו ממנו, ואף־על־פי־כן הוא בעצמו עומד בנסיון ובחירה. ואם היה שובר תאותו ולא היה חולק על משה - בודאי היה אשרי לו, והיה זוכה למה שזוכה, כי קרח היה גדול במעלה מאד, והיה מוכן לזכות למדרגה גבה מאד, וכמובא, שהיה במדרגה גבה כזאת, שנשיאות אליצפן בן עזיאל היה קטן לפניו, והוא טעה ונתקנא בנשיאותו, וחלק על משה, וסמך על הטוב שעתיד לצאת ממנו, אבל לא ידע כי גדלו מעשי ה' וכו', כי הטוב יצא ממנו, שיצאו כל הצדיקים הנ"ל מזרעו, ואף־על־פי־כן הוא נפל באין סומך לגיהנום ונענש הרבה לדורות, כי ישרים דרכי ה' ואי אפשר להבינם, כנ"ל.

וזה בחינת (במדבר טז, א): "ויקח קרח" – 'ואתפלג קרח' (תרגום שם), שעשה חלוק ופרוד בין שני ההשגות הנ"ל, שרצה להבינם בדעתו ולא סמך על אמונה שבאמת שניהם אחד, כי הסטרא־אחרא 'שארי בחבורא וסים בפרודא' (הצד האחר [- הצד הטמאה] מתחיל כשהוא מחבר ומסים בפרוד) (זהר משפטים צה.), שרצה להבין בדעתו חבור שני הפכים שהם המבוכות הנ"ל שנראין כשני הפכים. 'וסים בפרודא', כי על־ידי־זה עשה פרוד גמור, כי מחמת שאינו יכול לחברם בדעתו, הוא בא לכפירות גמורות ומקצץ בנטיעות ועשה פרוד בין הדבקים, כי באמת הכל אחד, רק שאי אפשר להבין זאת בדעת כי־אם באמונה לבד, אבל בני־ישראל המאמינים - נזהרים לבלי לכנס כלל בחקירות אלו לחברם בדעתם, חס ושלום, רק סומכים על אמונה, שבאמת הם מחברים והכל אחד, רק שאי אפשר לנו להבין כי גבהו שמים על הארץ כן גבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו וכנ"ל.