# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/937/64/6/

וזה בחינת הלולא דרבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעמר, כי תלמידי רבי עקיבא נסתלקו עד ל"ג בעמר מחמת מחלקת, שלא היה ביניהם שלום (יבמות סב:), שעל־ידי־זה אין הדבור נשמע למרחוק. ועל־כן נסתלקו בימי הספירה דיקא, מחמת שאז עקר התקון על־ידי בחינת האויר הנח והזך שהוא בחינת שלום כנ"ל. והם פגמו בזה, על־כן נסתלקו אז כנ"ל. ורבי שמעון בר יוחאי וחבריו שהיו התקון שלהם, על־כן אמר רבי שמעון בר יוחאי (זהר נשא קכח.): 'אנן בחביבותא תליא' - 'בחביבותא' דיקא בחינת אהבה ושלום, שצריכין החברים לזהר מאד מאד שיהיה ביניהם אהבה ושלום גדול, כדי שיוכלו להשמיע למרחוק הדבורים קדושים שמקבלין מרבן בכל פעם שהם דבורי אמונה. ועל־כן נסתלק רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעמר, שאז כבר נזדכך האויר הרבה על־ידי קדשת המצוה של ספירת העמר כנ"ל, עד שעולה הטוב מהרגלין. ועל־כן אז מאיר קדשת רבי שמעון בר יוחאי שהוא בחינת אהבה ושלום, שזה עקר התקון של הספירה שמתגלה ביותר בל"ג בעמר כנ"ל.

ועל־כן נסתלק אז רבי שמעון בר יוחאי, ואז הוא יום הלולא רבא דילה, כי "גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם" (חלין ז:), כי ימי חייהם של הצדיקים כל יגיעתם וטרחתם לגלות האמונה הקדושה בעולם, "להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו" (תהלים קמה, יב), אבל מעצם המחלקת שיש בכל דור ודור, ובפרט עצם המחלקת שיש על הצדיק בעצמו ואנשיו, על־ידי־זה נתבלבל האויר של העולם, ואין שומעין ואין רואין כלל דבריו הקדושים והנוראים והנפלאים של הצדיק האמת, רק זעירין אנון אשר נשמע לאזניהם מעט מנעימת דבוריו הקדושים. אבל הצדיק מתיגע בכמה יגיעות לטובת ישראל, ומתגלגל עמנו בכמה גלגולים ומשתדל בכמה עצות ותקונים, באפן שיזכו כל ישראל וכל הטוב הנמשך מנשמת ישראל שנפל למקום שנפל, שכלם ישמעו דבריו הקדושים וישובו להשם־יתברך באמת. ואינם מסתלקים מן העולם, עד שזוכין ביום הסתלקותם לקדש את אויר העולם בקדשה נפלאה כזאת, עד שלא יהיה כח לשום מחלקת ולשום רוח סערה לבלבל האויר, רק דבוריהם ילכו ויתפשטו בעולם למרחקים, בבחינת (משלי ה, טז): "יפוצו מעינתיך חוצה".

ואף־על־פי שנדמה שהרוח סערה והמחלקת גדול בשעתו, אבל הכל הוא רק לפי שעה. וסוף כל סוף יתגלה האמת "ושפת אמת תכון לעד" וכו' (שם יב, יט). וכמו שרואין קצת בחוש גם עתה, שאף־על־פי שיש חולקין על הצדיקים כמו שחולקין גם לאחר הסתלקותם. כי במדינת ליטא ובשאר מדינות נמצאים עדין מתנגדים רבים על הבעל־שם־טוב, זכר צדיק לברכה, בעצמו, מכל שכן על תלמידיו הקדושים. וכן עצם המחלקת שעל רבנו ז"ל, שעדין לא נשקט כלל. אבל אף־על־פי־כן דבריו וכל דברי הצדיקים אמתיים חיים וקימים לעד, ויאבדו המתנגדים הם ואלף כיוצא בהם ודבר אחד מדברי תורתו הקדושה לא יתבטל. וגם עתה נמצאים בכל עת אנשים כשרים המכירים האמת וקונים ספריו ומחפשים אחריהם כמטמונים ושומעים דבריו – דברי אלקים חיים. ורואים ומבינים מעט עצם נפלאות קדשת תורתו הקדושה וכו' וכו'.

כי 'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם' (חולין ז:), כי בשעת הסתלקות הצדיק נאמר (ישעיה נז, ב): "יבוא שלום ינוחו על משכבותם" - 'שלום' דיקא, כי נשמתו בבחינת 'שלום', כי הנשמה הוא בחינת אויר ורוח קדוש, כמו שכתוב (בראשית ז, כב): "כל אשר נשמת רוח באפיו" בחינת (איוב לב, ח): "אכן רוח הוא באנוש ונשמת" וכו'. ועל־כן על־ידי הסתלקותו שיוצאת נפשו ורוחו ונשמתו, והנפש נשארת בזה העולם על קברו הקדוש [כמו שמבאר בכתבים (עץ־חיים שער כב, פרק ב)], על־ידי־זה נתקדש כל אויר העולם בקדשה גדולה, באפן שיהיו נשמעין דבריו הקדושים למרחקים תמיד, כנ"ל. רבי שמעון בן יוחאי שמא גרים, כי שמעון בחינת (אסתר ט, ד): "ושמעו הולך בכל המדינות" [כמו שמבאר שם על פסוק (בראשית מב, לו) "ושמעון איננו", עין שם].

וזהו בחינת מה שצריכין לילך על קברי הצדיקים, כי במקום קבריהם הקדושים ששם מאיר רשימו של נפשם הקדושה, בודאי שם הוא בחינת אויר הנח והזך ביותר וכנ"ל. ועל־כן צוה רבנו ז"ל, לתן צדקה קדם שבאים על קברו (שיחות הר"ן סימן קמא). וכן נוהגין כל ישראל שמרבין בצדקה כשהולכין על קברי הצדיקים, כי צדקה מסגל להמשיך אויר הנח והזך, ואז זוכין להכלל בהאויר הנח והזך שעל קברו, שנמשך מנפשו שהיא גם־כן בחינת אויר רוחני ועליון מאד. ועל־ידי־זה זוכה לשמע קול דברי הצדיק האמת הזה כל מה שדבר כל ימי חייו, שכל דבוריו היה להמשיך אמונה בעולם, ועל־ידי־זה נזכר הטוב שבו וחוזר למעלתו. ועל־כן טוב ללמד שם על קבר הצדיק מחדושי תורתו שחדש. וכן נוהגין בארץ־ישראל, שעל כל קבר של כל תנא או נביא אומרים איזה פסוקים או מאמרים של אותו הנביא או התנא. וכבר נדפס שם על זה ספר אחד מלקט ממאמרים של התנאים הקבורים שם - לומר אותם על קברם, כי שם על ציון קברם הקדוש מסגל מאד ללמוד תורתם הקדושה, כי שם יזכה לשמע דבורם הקדושים, כי שם בחינת אויר הנח והזך, שעל־ידי־זה יהיה נשמע דבריהם בלבו וישוב להשם־יתברך.