# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/992/61/1/

וזה בחינת חלב ודבש דבורים שהתירה התורה אף שיוצאים מן החי, כי עקר השחיטה היא בחינת תקון הברית - להכניע רע הכולל על־ידי בחינת שלמות לשון־הקדש כנ"ל. ועל־כן חלב שהוא בבחינת תקון הברית בשלמות, בבחינת (בכורות ו:): 'דם נעכר ונעשה חלב', שזהו עקר בחינת תקון הברית, כמו שכתוב במאמר 'האי מאן' וכו' (בסימן כט), ועל־כן אין החלב צריכה התר השחיטה. וכן הדבש היוצא מן הדבורים הוא בחינת המתקת הדבור שנמתק מרע לטוב, בבחינת (איוב יד, ד): "מי יתן טהור מטמא". כמו החלב שהוא גם־כן נמתק מרע לטוב, כי נתהפך מדם לחלב, כנ"ל.

ועל־כן דבש וחלב הם בבחינת שלמות לשון־הקדש, שעקר שלמותו על־ידי התרגום דוקא, דהינו כי עקר השלמות של הקדשה הוא דוקא להפך ולברר הטוב מן הרע, שזה בחינת שלמות לשון־הקדש על־ידי התרגום שהוא בחינת נגה, בחינת (בראשית ב, ט): "עץ הדעת טוב ורע", דהינו להוציא הטוב מן הרע דוקא, ועל־ידי־זה דוקא נשלם הלשון־הקדש בשלמות כי זה עקר שלמותו (כמובא שם בדברי רבנו נרו יאיר). וזה בחינת (שיר השירים ד, יא): "דבש וחלב תחת לשונך", 'תחת לשונך' דיקא, כי הם בחינת לשון־הקדש שמוציאין ומבררין מן הרע בבחינת לשון תרגום כנ"ל, שעקר שבח הלשון־הקדש הוא על־ידי־זה כנ"ל. וזה שאיתא (מאורי־אור ערך דבש), ומובא בדברי רבנו, נרו יאיר (בסימן קצט), כי "דבש" בגמטריא "אשה", הינו בחינת שלמות לשון־הקדש, שהוא בחינת חוה־אשה, כנ"ל.