# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/992/61/2/

וזהו שאמר דוד (בתהלים קיח) ארבע פעמים "סבוני" על השבעים עממין המסבבין את הקדשה, כמובא. והם בחינת ארבע קלפות, כמובא (שערי אורה, שער ה). וכנגדם אמר ארבע פעמים "סבוני". ועל־כן אמר בפעם הרביעית 'סבוני כדברים' נגד קלפה הרביעית שהוא בחינת נגה, שהוא בחינת דבורים שיש בהם עקץ רע, שהוא בחינת זהמת הנחש שיש לה ארס בפה, בחינת הרע של שבעים לשונות. ויש בהם גם־כן מתיקות גדול, דהינו הדבש שהוא תכלית המתיקות, כמו שכתוב (שפטים יד, יח): "מה מתוק מדבש", הינו בחינת לשון־הקדש שמבררין משם. כי הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע כנ"ל, כי מתיקות הדבש הוא בחינת מתיקות הדבור שנמתק בבחינת שלמות לשון־הקדש, בבחינת תקון הברית שהוא בחינת מיין מתוקין, שהוא הפך מיין מרורין והם בחינת פגם הברית, והם בחינת 'מרה דאית לה תרי פיות' (מרה שיש לה שני פיות). הפך הדבש שהוא בחינת מתיקות הדבור של לשון־הקדש שהוא בחינת פי שנים כנ"ל, כמו שכתוב במאמר המתחיל, "הצילה מחרב נפשי מיד כלב" (בסימן נ).

וזה שנאמר בשמשון (שם יד, ט): "כי מגוית האריה רדה הדבש", ומשם למדו רבותינו ז"ל התר הדבש (מחזיק ברכה, יורה דעה, סימן פא). 'מגוית האריה' דיקא, שהוא בחינת מיין מתיקין, תקון הברית, בחינת 'אריה נחית', כמובא שם, כי שמשון הגבור שהיה נזיר אלקים ושופט ישראל, בודאי כונתו היה לשם שמים, והיה מכון בזה דבר גדול וגבה מאד מאד במה שנשא בנות פלשתים, וכונתו היה שסמך על גבורת קדשתו - לירד לעמק הרע שלהם, שהם נאחזים בו כדי לשברו ולהעלות ממנו, בבחינת (בראשית יג, א): "ויעל אברם ממצרים", כדי שעל־ידי־זה יפלו הפלשתים ממילא. וכמו שאמר רבנו, נרו יאיר, במאמר 'ראיתי מנורת זהב' (בסימן ח): שכשצריכין להכניע את הרשעים שמתגברים מאד - צריכים לירד להרע שהם נאחזים בו ולשברו, ועל־ידי־זה מכניעין הרשעים עדי ארץ, עין שם. ועל־כן נשא בנות פלשתים, כדי לירד לרע הכולל שהם נאחזין בו ולשברו.

ועל־כן בקש עלילה ותואנה להתגרה בהם דוקא על־ידי־זה, כמו שכתוב (שפטים יד, ד): "כי מה' היא כי תאנה הוא מבקש מפלשתים", כי דיקא על־ידי־זה יוכל להכניע אותם ולשברם כנ"ל, כי שם אחיזתם, כי הוא רע הכולל של כל האמות, ובפרט פלשתים שהם שכנים של מצרים ודגמתם, והם מזרע מצרים ששטופין בזמה ברע הכולל מאד, וכל עקר אחיזתם של פלשתים מרע הכולל, כי משם לדתם וביאתם לעולם, כי הם ממזרים מזרע מצרים, כמו שכתוב (בראשית י, יד): "אשר יצאו משם פלשתים", כמו שפרש רש"י. ועל־כן היה לעם קדוש, ישראל, תמיד יסורין מהם והיו תמיד כנגד ישראל, והראשונים בקדשת ישראל שהם האבות, היו להם יסורין מפלשתים, כמו שכתוב (בראשית כו, טו): "וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים". ועקרי המתנגדים של אברהם יצחק ויעקב היו פלשתים ומצרים.