# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/992/61/3/

ועל־כן כשיצאו ישראל ממצרים כתיב (שמות יג, יז): "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא", 'כי קרוב' ממש בגשמיות ורוחניות, ועל־כן לא רצה להוליכם דרך שם, שלא לברח מן הפחת אל הפח. כי שם יהיה הרע נאחז בהם, חס ושלום, מחמת שהם דגמת מצרים וקרובים אליהם מאד כנ"ל, עד שאפשר שיחשבו שם לחזר למצרים אל הרע שיצאו משם, כמו שכתוב (שם): "פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה", כי מחמת ששם התגברות הרע כנ"ל דגמת מצרים כנ"ל. על־כן לא יוכלו לעמד בקשרי המלחמה וישובו למצרים, חס ושלום, כנ"ל.

וכן אחר־כך מתחלה ועד סוף אפלו בסוף מלכות בית דוד היו מעולם כנגד ישראל, והיו מצרים להם כשהיו מתגברים, כי הפלשתים הפך ישראל ממש, כי עקר אחיזת ישראל הוא בקדשת שמירת הברית. והפלשתים אחיזתם ברע הכולל ביותר, כי הם ממזרים וכנ"ל.

ועל־כן שמשון הגבור שהיה הראשון שחגר מתניו לעמד כנגדם להכניעם, והם היו מתגברים בתקף גדול מאד אז כמו שנראה מהמקראות שם, על־כן הכרח לירד לתוך עמק הרע שלהם לשברו ולהכניעו ולברר הטוב מן הרע, שעל־ידי־זה נפילתם כנ"ל. ועל־כן בעת שהלך לנשאה נזדמן לו זאת המעשה של הדבש שמצא בגוית האריה, כמו שכתוב שם במקרא, כי הוא היה אז בבחינה זו, בבחינת נגה - לברר הטוב מן הרע, שזה בחינת הדבש שהוא טהור מטמא, בחינת שלמות לשון־הקדש, שנשלם על־ידי הכנעת הרע של שבעים אמות כנ"ל.

וזה שברכו יעקב ורמז לו על שמשון, כמו שפרש רש"י (בראשית מט, יז): "יהי דן נחש עלי דרך וכו' הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור", הינו שהוא ירד לתוך הרע הכולל זהמת הנחש ושברה, ועל־ידי־זה נפלו לאחוריהם ממילא הפלשתים שהיו נאחזים שם. וזהו 'הנשך עקבי סוס ויפל' וכו', כי 'סוס' הוא בחינת הרע שנאחזין בו שהם בחינת רוכבים עליו, בחינת (שמות טו, א): "סוס ורוכבו רמה בים", ועל־ידי־זה שנשך ושבר עקבי סוס - הרע שנאחזים בו, על־ידי־זה נפלו הרוכבים עליהם שהם הפלשתים ממילא כנ"ל.

ועל־כן נשתבחה ארץ־ישראל שהיא "ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג, ח), כי ארץ־ישראל הוא בחינת שלמות לשון־הקדש כנ"ל בהלכות חלב (הלכה א). ועל־כן שם הברכה של "זבת חלב ודבש", בחינת "דבש וחלב תחת לשונך", בחינת שלמות לשון־הקדש, כנ"ל.