# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/992/62/

ענין חלב ודבש שהתירה התורה, ואין בו משום איבר מן החי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בכורות ו:) שזהו חדוש הוא.

הענין על־פי מה שאמר רבנו ז"ל, במאמר 'תקעו־ג', המדבר מתוכחה בלקוטי תנינא (סימן ח), ואיתא שם, שכשהסטרא־אחרא יונקת, חס ושלום, מהדעת והחסד דקדשה, ואזי התפלה־בבחינת־דין, חס ושלום, ואזי מתגבר תאות נאוף, חס ושלום, אזי צריכין בעל־כח גדול שיתפלל תפלה־בחינת־דין. וזאת התפלה עומדת לו להסטרא־אחרא בצוארו וכו'. ועל־ידי־זה הסטרא־אחרא מקיאה כל הקדשות וכל הדעת וכו' שבלעה וכו'. וזהו בחינת תפלת פינחס במעשה זמרי, שאז התפלל 'תפלה־בבחינת־דין', כמו שכתוב (תהלים קו, ל): "ויעמד פינחס ויפלל" וכו', וזהו אותיות 'ויפלל' ראשי תבות: "ו'השלך ל'פני פ'רעה י'הי ל'תנין" וכו' (שמות ז, ט). וזה בחינת גרים, בחינת (שם יח, א וברש"י): "וישמע יתרו" – 'מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק' וכו', וזה בחינת 'רעמים וכו' ענני דשפכי מיא' וכו' (עננים ששופכים מים) (ברכות נט.). ועל־ידי־זה זוכין לנבואה וכו' וכו', ועל־ידי כל זה נתעורר קול הנגון המשקה את הגן ששם גדלים כל הריחות, שעל־ידי־זה מכניעין מזונא דגופא וזוכין למזונא דנשמתא, שעל־ידי־זה יכולין להוכיח, כי נותנין ריח טוב בהנשמות על־ידי תוכחתו וכו' וכו' (עין שם כל זה היטב היטב).