# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/992/62/2/

נמצא, שאי אפשר לאכל שום דבר מן החי כי־אם על־ידי התקון של בחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, שזהו בחינת שחיטה כנ"ל. ועל־כן חלב היוצא מן החי התירה התורה, כי עקר החלב נמשך על־ידי הלדה, שאז 'דם נעכר ונעשה חלב' (בכורות ו:), שזה נעשה על־ידי בחינת התקון הנ"ל של בחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, כי עקר הלדה נמשך משם, כי כל ההולדות הם תקון חטא אדם הראשון, כידוע, כי בכל הולדה נתברר ברורים שנתערבו מחטא אדם הראשון, כידוע (עץ־חיים, שער לט, פרק א). ועל־כן עקר ההולדה נמשכת על־ידי בחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, כי אתערותא דזווגא מסטרא דגבורה (התעוררות הזווג היא מצד הגבורה), כמובא בזהר הקדוש (וישב קפו:), שזה בחינת 'תפלה־בבחינת־דין', כי הזווג הוא בחינת תפלה, כידוע. וכמובא בדברי רבנו ז"ל גם־כן על מאמר רבותינו ז"ל (ברכות ה:): 'על תפלתי שתהא סמוכה למטתי' וכו', עין שם (סימן ט). ומחמת פגם אדם הראשון, שעקר הפגם היה בפגם הברית (ספר הלקוטים, עקב, ח), על־כן ההכרח שיהיה התעוררות הזווג מסטרא דשמאלא, שהוא סטרא דגבורה, כנ"ל.

ועל־כן צריכין שיהיה לזה גבור גדול ובעל־כח שיזכה שיהיה זווגו בקדשה, שלא יתאחז בו, חס ושלום, הדין דסטרא־אחרא שהוא בחינת מחין דקטנות, שמשם נמשך תאות הבהמיות, רק צריך להיות גבור חזק ובעל־כח, בחינת (זהר לך לך צ.): "גברי כח עשי דברו" (תהלים קג, כ) – 'אנון דמתגברין על יצריהון, אנון דמיין למלאכין ממש' (אלו המתגברים על יצרם, אלו דומים למלאכים ממש). ואז כשזוכה להיות גבור ובעל כח להתגבר על תאותו, אזי אף־על־פי שבהכרח, אף־על־פי־כן, התעוררות הזווג מסטרא דגבורה, עם כל זה אין הסטרא־אחרא נאחזת בו כלל, חס ושלום, אדרבא, זווג בקדשה הוא בבחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח הנ"ל, שעל־ידי־זה, אדרבא, מוציאין כל הקדשות וכל הדעת וכו' מהסטרא־אחרא, בבחינת "חיל בלע ויקאנו" וכו' כנ"ל, ועל־ידי־זה מברר ומתקן חטא אדם הראשון, כנ"ל.