# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/992/62/3/

וזה בחינת קדוש בכורות באדם ובבהמה, כי הכל הולך אחר ההתחלה. ועל־כן צותה התורה שהולדה הראשונה שהוא הבכור - יתנו אותו לכהן. ועקר הכהנה שהוא בחינת חסד, כידוע, שזהו בחינת דעת (כמו שמבאר במאמר הנ"ל). בבחינת (מלאכי ב, ז): "כי שפתי כהן ישמרו דעת", עקר הכהנה נמשך רק על־ידי בחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, שזהו בחינת תפלת פינחס במעשה זמרי וכו' כנ"ל. כי אז דיקא כשקנא פינחס במעשה זמרי 'ויעמד פנחס ויפלל', והתפלל 'תפלה־בבחינת־דין', אז דיקא זכה לכהנה, כמו שכתוב (במדבר כה, יב): "לכן אמר הנני וכו' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם" וכו'.

ועל־כן כל הכהנים והלויים נקראים "בעלי כח", כמו שפרש רש"י על פסוק (קהלת יב, ג): "והתעותו אנשי החיל" - 'אלו הכהנים שהיו גבורים' וכו'. וכן זה הפסוק "והשלך לפני פרעה יהי לתנין", שהוא מרמז על ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, זה הפסוק נאמר על אהרן, כמו שכתוב שם (שמות ז, ט): "ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך" וכו', ועל־ידי־זה זכה אהרן אחר־כך לכהנה, כי על־ידי 'התפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, על־ידי־זה מוציאין את כל החיות וכל הקדשות וכל הדעת והחסד שבלעה הסטרא־אחרא. ואז חוזר הדעת והחסד אל הקדשה, ונשלם הדעת והחסד דקדשה שהוא בחינת כהן כנ"ל. ועל־כן צריכין לתן הבכור שהוא הולדה ראשונה לכהן, כדי להמשיך קדשה להבכור להולדה ראשונה על־ידי קדשת הכהן, שנמשך מבחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, שמשם עקר קדשת ההולדה כנ"ל. והכל הולך אחר ההתחלה, ואזי כל ההולדות שאחר־כך - כלם מקבלים קדשה משם.

כי הלדה זה בחינת יציאת מצרים שהיא בחינת לדה, כידוע, ואז נתברר ויוצא מהסטרא־אחרא כל הקדשות שבלעה כנ"ל, ועל־כן אז 'דם נעכר ונעשה חלב', כי נתהפך מדין לרחמים, כי הסטרא־אחרא תקף הדין מקיאה כל הקדשות שבלעה, ואז נשלם החסד דקדשה ונתהפך מדין לרחמים, בחינת 'דם נעכר ונעשה חלב', כנ"ל. ועל־כן תכף ביציאת מצרים נצטוו מצוה ראשונה לקדש בכורות באדם ובבהמה (שמות יג, ב). כי עקר יציאת מצרים שהוא בחינת לדה היה על־ידי בחינה זו - על־ידי בחינת התפלה של הבעל־כח, בחינת (שם ז, ט): "והשלך לפני פרעה" וכו' כנ"ל, ועל־כן נצטוו תכף לקדש בכורות, כי קדוש בכורות הוא בחינה זו - להמשיך כח מבחינת התפלה הנ"ל שמשם קדשת הלדה, כנ"ל.

ועל־כן בתחלה היתה העבודה בבכורות, ואחר־כך כשחטאו - נפסלו ונבחרו כהנים תחתיהם (במדבר רבה ד, ח). כי העבודה של קרבנות זהו בחינת 'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, כי כל הקרבנות הם בחינת תפלה, כי התפלה במקום קרבן (ברכות כו.). ועקר הקרבנות היא זריקת הדמים על המזבח והדמים הם בחינת דינים (פרדס כג, ד). ועל־כן הקרבנות הם בבחינת 'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, שהם בחינת הכהנים, שהם אנשי חיל גבורי כח כנ"ל, שעל־ידי־זה מבררין ומוציאין כל החיות של הסטרא־אחרא שנתערב שם על־ידי החטאים שעליהם בא הקרבן. ועל־כן בתחלה היתה העבודה בבכורות, כי הם גם־כן בבחינה זו כנ"ל, עד שחטאו בעגל ואז נפסלו ואז נבחרו הכהנים תחתיהם, כי הכהנים הם בחינת גבורי כח כנ"ל, והם קדושים בקדשת הברית, כי יש להם הרבה מצוות בקדשת הברית יותר מישראל, ועל־כן הם בחינת בעלי כח. ועל־כן עקר העבודה של הקרבנות על ידם, כי הם יכולים לתקן בחינת התקון על־ידי בחינת התפלה הנ"ל של הבעל־כח, שזהו בחינת קרבנות כנ"ל, ועל־כן צריכין לתן הבכור לכהן כדי להמשיך קדשה ללדה ראשונה על־ידי הכהן וכו', כנ"ל.