# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/992/62/4/

ועל־כן עקר יציאת מצרים היה על־ידי מכת בכורות, שהיא מכה אחרונה ובהתראה תחלה, כי כל המכות של מצרים – כלם באו על־ידי תפלת משה, כי כל הנסים וכל המופתים הנוראים שעשה משה - כלם היו על־ידי תפלתו. נמצא כשהצרך משה להתפלל שיביא הקדוש־ברוך־הוא מכות על פרעה, זאת התפלה היא 'תפלה־בבחינת־דין'. אבל משה היה בעל־כח גדול ולא יכלה הסטרא־אחרא להתגבר, חס ושלום, על־ידי־זה לשלט גם בישראל, כי־אם אדרבא! על־ידי־זה הוציא כל החיות וכו' מהסטרא־אחרא והכניע הסטרא־אחרא בכל פעם, ולא היה לה שום שליטה על ישראל. ובכל מכה ומכה הפליא ה' בין מצרים ובין ישראל וכו'. והעקר היה מכת בכורות, שאז התגבר עליהם תקף הדין עד שמתו כל בכוריהם, ואף־על־פי־כן הגן גדל הכח של משה, שלא היה, חס ושלום, שום שליטה להדין בבכורי ישראל, כמו שכתוב (שמות יב, יג): "ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף" וכו', כי התפלה של משה היה בחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, שעל־ידי־זה מכניעין הסטרא־אחרא ומוציאין ממנה כל הקדשות וכל החיות שבלעה וכו' כנ"ל, שזהו בחינת יציאת מצרים, בחינת לדה וכו' כנ"ל. ואז 'דם נעכר ונעשה חלב', כי נתבטל הדין ונתהפך לרחמים. ועל־כן חלב התירה תורה ואין בו משום אסור איבר מן החי, כי עקר החלב נעשה על־ידי הלדה, שאז 'דם נעכר ונעשה חלב'. והלדה היא בחינת יציאת מצרים שנמשך על־ידי בחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, שעל־ידי־זה נכנע הסטרא־אחרא – רוח הבהמיות ומוציאין ממנה כל הקדשות וכו'. ועל־כן החלב מתר באכילה, כי כבר נכנע רוח הבהמיות משם על־ידי הלדה וכו' כנ"ל, כי עקר אסור איבר מן החי הוא מחמת שעדין שולט רוח הבהמיות שאינו נכנע כי־אם על־ידי השחיטה כנ"ל, אבל החלב הנעשה על־ידי הלדה מתר ואין בו משום איבר מן החי, כי כבר נכנע רוח הבהמיות והוציאו ממנו כל הקדשה על־ידי בחינת הלדה וכו' כנ"ל.