# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/992/62/5/

וזהו גם־כן בחינת דבש שהתירה תורה, כי דבש הוא בחינת גבורות, כידוע (תקוני־זהר תקון יט; מא.), בחינת (שפטים יד, יח): "מה מתוק מדבש ומה עז מארי". ועל־כן שמשון הגבור כשהלך לשא אשה מבנות פלשתים מצא דבש בגוית הארי, כי שמשון הגבור היה צריך אז להתגבר על פלשתים שהיו מושלים בישראל, דהינו שהסטרא־אחרא, שהם האמות, שהתגברו על ישראל אז היה יניקתם מהקדשה. ואז צריכין להשתמש בבחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח. ועל־כן היה הנס על־ידי שמשון הגבור, שהיה גבור ובעל כח והיה לו כח להתפלל תפלה כזו. ועל־כן הלך אצלם לשא אשה, אצלם דיקא כדי להוריד עצמו עליהם והם ירצו להתאחז בו, והוא מתקף גבורתו וכחו יתגבר עליהם על־ידי־זה דיקא, כמו שכתוב (שם יד, ד): "כי מה' היא כי תאנה הוא מבקש מפלשתים", שזהו בחינת התפלה הנ"ל של הבעל־כח בבחינת דין, שאז הסטרא־אחרא רוצה להתאחז בה, כי אחיזתם תמיד בבחינת דין, אבל מחמת שהוא בעל־כח, אזי זאת התפלה עומדת להם בצוארם עד שמקיאים כל הקדשות וכו' (כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל). וזהו בעצמו ענין שמשון כנ"ל, כי אצל הצדיקים הזווג והתפלה הם בחינה אחת, כנ"ל (אות ב).

וישראל בכלל הם בבחינת רחמנות, כי 'שלשה סימנים יש באמה זו, רחמנים' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות עט.). והעכו"ם הם תקיפי לבא (לגוים יש לב קשה), בחינת דין, ועל־כן אסור לנו להתחתן עמהם, כי הזווג של ישראל צריך להיות בבחינת רחמים ודעת, שזהו בחינת קדשת הברית [ועין מזה באבן העזר בהלכות אישות לענין יוחסין, שהסימן הוא, רחמנים, גומלי חסדים וכו', (טור סימן ב' סעיף ב-ד) עין שם]. ושמשון הגבור מחמת שהי ה צריך אז להוציא החיות מהסטרא־אחרא להתגבר עליהם, על־כן הכרח להשתמש עם בחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, ועל־כן נתחתן עמהם, שהם בחינת דין, והם ירצו, חס ושלום, להתאחז בו, אבל הוא בתקף כחו יתגבר עליהם ויוציא משם כל החיות שבלעו, ויכניעם ויציל את ישראל.

ועל־כן מצא אז דבש בגוית האריה, כי הדבש נמשך משם, מבחינת התפלה של הבעל־כח וכו', כי הדבש הוא טהור היוצא מן טמא והוא חדוש, כי הדבורים מרמזים על הסטרא־אחרא המסבבת את הקדשה, בבחינת (תהלים קיח, יב־יג־יד): סבוני כדבורים וכו', דחה דחיתני לנפל וה' עזרני עזי וזמרת יה וכו' - הינו כשהסטרא־אחרא מסבבת את הקדשה בבחינת סבוני כדבורים והם רוצים לדחותו ולהפילו, חס ושלום, אזי צריכים לקבל כח מה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח. וזה עזי וזמרת יה - 'וזמרת' הוא בחינת תפלה, הינו התפלה שהוא בחינת דין, בחינת עז וגבורות, על־ידי־זה ויהי לי לישועה - כי על־ידי התפלה זו מקבלין ישועה, ועל־ידי־זה מוציאין כל הקדשות מהסטרא־אחרא.

וזהו בחינת מתיקות הדבש היוצא מהדבורים דיקא, שהם טמאים בחינת הסטרא־אחרא, כי משם דיקא מוציאין מתיקות הדבש, כי הסטרא־אחרא מקיאה כל הקדשות שבלעה על־ידי התפלה הנ"ל כנ"ל. ועל־כן התירה התורה דבש, כי הוא נמשך גם־כן מבחינת התפלה הנ"ל, שעל־ידי־זה נכנע הסטרא־אחרא ומוציאין ממנה כל הקדשה, שזהו בחינת הדבש היוצא מן הדבורים, כנ"ל.

ועל־כן אוכלין דבש בראש־השנה, כי אז בראש־השנה ה'תפלה־בבחינת־דין' (כנ"ל שם במאמר הנ"ל), ומשם הוא בחינת הדבש, כנ"ל.

שיך לעיל

וזהו (שם טו): "קול רנה וישועה" - "קול רנה" דיקא, זהו בחינת קול הנגון שנתעורר על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, שהיא בחינת "נהר היוצא מעדן" וכו' (כמו שכתוב שם, עין שם).