# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1154/62/1/

כי איתא במאמר 'פתח רבי שמעון ואמר עת לעשות לה'' בלקוטי הראשון בסימן ס', שיש התבוננות בתורה שאי אפשר לבא לזה ההתבוננות כי אם על־ידי עשירות גדול וכו'. וזה העשירות אי אפשר לקבל כי אם על־ידי בחינת תקוני עתיק, בחינת זקן, בחינת אריכות ימים וכו'. ובחינת זקן אריכות ימים זוכין על־ידי יראה, בחינת (משלי י, כז): "יראת ה' תוסיף ימים". ועל־ידי־זה זוכין לעשירות הנ"ל שבאין על ידו להתבוננות הנ"ל, כי על־ידי יראה - נצולין משקר החן והבל היפי שהוא בחינת הפסק הנשימה, ואז זוכין לעשירות שהוא בחינת אריכות הנשימה. ועל־ידי־זה זוכין להתבוננות הבא על־ידי אריכות הנשימה דיקא, כי 'אלמלא כנפי ריאה' וכו' (תקוני זהר תקון יג, כח.), ויראה הוא בחינת שלשה קוין, בחינת מורא הרב ומורא התלמיד ומורא אב ואם וכו'. ולזכות ליראה הוא על־ידי מה שמעוררין בני אדם מהשנה - שלא יהיו ישנים את ימיהם חס ושלום בהבלי העולם הזה.

והתעוררות השנה הוא על־ידי ספורי מעשיות שמלבישין בהם השבעים פנים של תורה. ויש ספורי מעשיות שהם בחינת (חבקוק ג, ב): "בקרב שנים" שנמשכין מהשבעים פנים, שהם בחינת שבעים שנים וכו', ויש ספורי מעשיות שהם בבחינת שנים קדמוניות, שהם בחינת הדרת פנים, בחינת (שמות לד, ו): "ורב חסד", שכל השבעים פנים נמשכין מהם, ועל־ידי התעוררות השנה מתחילין לדבר, בחינת (סנהדרין ק.): 'להתיר פה אלמים ולהתיר פה עקרות'. ועל־ידי פקידות עקרות זוכין ליראה שעל־ידי־זה זוכין לאריכות ימים, שעל־ידי־זה זוכין לעשירות הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין להתבוננות הנ"ל. עין שם כל זה היטב היטב: