# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1154/62/2/

וזה בחינת פדיון פטר חמור על־ידי שה שנותנין לכהן, כי חמור זה בחינת עשירות. כמו שמבאר רבנו ז"ל שם במאמר הנ"ל, בחינת "יששכר חמור גרם". ותרגומו: 'עתיר בנכסין'. ועל־כן צריכין לפדותו בשה - כדי להמשיך העשירות דקדשה הנ"ל שעל ידו זוכין להתבוננות הנ"ל, כי שה נמשך מבחינת עשירות דקדשה שנמשך על־ידי תקוני עתיק על־ידי בחינת זקן, כי צמר כבשים הוא בחינת זקן כמובא, בחינת (תהלים קיח, ה): "מן המצר קראתי יה", שהוא בחינת תקונא דיקנא שהוא אותיות 'צמר', כי 'מצר' אותיות 'צמר' כמובא (טעמי המצות פרשת קדושים). נמצא ששה וכבש הוא נמשך מבחינת תקונא דיקנא, שעל־ידי־זה זוכין לעשירות דקדשה.

וזה שנאמר בברכה (דברים ז, יג): "וברך פרי בטנך וכו', ועשתרת צאנך", ודרשו רבותינו ז"ל (חלין פד:): 'שמעשרות את בעליהן', כי הם עקר העשירות דקדשה שנמשך על־ידי תקוני דיקנא, שהוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה, שזהו בחינת "מן המצ"ר קראתי יה", שהוא אותיות 'צמר', כנ"ל.

ועל־כן כשנולד פטר חמור אצל ישראל שזהו בחינת עשירות כנ"ל, צריכין לראות להמשיך העשירות אל הקדשה, שיהיה עשירות דקדשה שזוכין על ידו להתבוננות הנ"ל. שזהו בחינת "יששכר חמור גרם" - עתיר בנכסין, שעל־ידי־זה זכו לבחינת התבוננות הנ"ל, בחינת (דברי הימים א' יב, לג): "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" וכו'. אבל לזה אי אפשר לזכות כי אם על־ידי בחינת תקוני דיקנא, שהוא בחינת "מן המצר" וכו', בחינת צמר כבשים. ועל־כן צריכין ליתן שה לכהן. ועל־ידי־זה מעורר וממשיך בחינת תקוני דיקנא, בחינת אריכות ימים. ועל־ידי־זה זוכין להמשיך לתוך בחינת האריכות ימים הנמשך על־ידי השה שנותן לכהן, להמשיך לתוכו העשירות דקדשה, שהיא בחינת חמור, בחינת "יששכר חמר גרם" וכו' כנ"ל, שעל־ידי העשירות הזה זוכין להתבוננות הנ"ל. והתבוננות הנ"ל הוא בחינת תפלין מחין. ועל־כן נכתב פסוק זה "ופטר חמור תפדה בשה" בפרשת תפלין, כי מזה נעשה תפלין מחין, בחינת התבוננות הנ"ל: