# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1154/62/7/

וזהו, ואם לא תפדה וערפתו - 'וערפתו' דיקא, כי הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו (בכורות י:), הינו כשאינו רוצה לתן שה לכהן, ואז אינו זוכה להמשיך העשירות דקדשה, לפיכך יפסיד ממונו, כי עשירות שאינו נמשך מבחינת הכהן הוא "עשר שמור לבעליו לרעתו" (קהלת ה, יב), וצריכין להפסידו ולאבדו. ועל־כן וערפתו דיקא, כדי להכניע הערף שהוא הפך הפנים, כי עשירות דקדשה הנ"ל שנמשך על־ידי השה שנותנין לכהן, הוא נמשך מספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהוא בחינת הארת פנים הדרת פנים, בחינת שבעים פנים של תורה כנ"ל. אבל כשאין נותן השה לכהן - אינו זוכה להארת פנים הדרת פנים הנמשך על־ידי הכהן כנ"ל, ואז צריכין להשתדל לשבר הערף שהוא הפך הפנים. וזהו וערפתו - להכניע הערף, שלא יתגבר חס ושלום על־ידי שלא המשיך בחינת הארת פנים על־ידי הכהן הנ"ל.

וזהו ' הערף ' אותיות ' פרעה ' ואותיות ' פעור' שהוא גם כן אותיות ' עורף', כמובא (שער הפסוקים וישב), כי כמו שעשירות דקדשה שנמשך על־ידי יראה על־ידי שמירת הברית, על־ידי־זה זוכין להתבוננות הנ"ל, שהיא השגת אלקות, כמו כן "את זה לעמת זה" (קהלת ז, יד), כשאין ממשיכין הארת פנים חס ושלום ואין זוכין ליראה, ואז הוא פגם הברית - הפסק הנשימה, ואז כשיש לו עשירות - זה הממון הוא בחינת עבודה זרה, כמו שמבאר רבנו ז"ל במקום אחר (סימן כג), שכל העבודות זרות תחובים בממון, ועל זה הממון נאמר (הושע ב, י): "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל", הינו שהשם־יתברך נתן להם כסף וזהב ועשירות גדול כדי שיזכו על־ידי־זה להתבוננות בגדלת והשגת השם־יתברך, והם הפכו מהפך אל הפך ונפלו לעבודה זרה על־ידי־זה ועשו להם אלהי נכר עבודה זרה, שהם בחינת הפסק הנשימה, כמו שכתוב בעבודה זרה (תהלים קלה, יז): "אף אין יש רוח בפיהם". כי אין שם הרוח החיים בחינת אריכת הנשימה, כי הם בבחינת הפסק הנשימה. ועל־כן באמת זה העשירות אינו עשירות כלל, כמו שמבאר רבנו ז"ל במקום אחר (סימן כג), כי עקר העשירות האמתי הוא כשהוא נמשך על־ידי אריכות הנשימה, דהינו על־ידי שמירת הברית, כמבאר שם במאמר הנ"ל.

וזה בחינת (דברים א, א): "ודי זהב". ופרש רש"י: 'בשביל זהב שהשפעת להם', הינו כנ"ל, כי הם פגמו בהעשירות על־ידי תאות נאוף, כי 'לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות' וכו' (סנהדרין סג:), ואז נתהפך מההתבוננות שזוכין על־ידי העשירות כנ"ל, נתהפך להפך ממש, כי נפלו לעבודה זרה על־ידי־זה. וכל הכהנים ולויים לא עבדו את העגל, ועל־כן אז נתקדשו הכהנים והלויים, וזכו לעבודת בית־המקדש שהוא בחינת יראה, עשירות דקדשה - התבוננות הנ"ל: