# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1154/63/2/

והנה כל הה ולדות כלם הם בחינת הלדת המחין, כי רק בשביל זה ברא השם־יתברך את העולם, ובשביל זה הוא יתברך מקים את העולם - הכל בשביל שיתגלה המח והדעת, שידעו הכל כי ה' הוא האלקים, כי "כלם בחכמה עשית" (תהלים קד, כד), וכמו שאיתא בזהר הקדוש (בא מב:): ש'כל הבריאה בגין דישתמודעין ליה'. ועל־כן כל ההולדות שבעולם מדור לדור, שזהו קיום העולם - הכל רק בשביל זה. ועל־כן בכל הולדה שבעולם נמשך ונתגלה איזה דעת כפי ההולדה.

ואפלו בהולדות הבהמות וכו' - נמשך ונולד גם כן איזה דעת כפי ההולדה, כי כל הבהמות והחיות טהורות וטמאות, כלם אינם נולדים בעולם כי אם בשביל האדם הבעל דעה הבעל־בחירה, שכל העולם נברא ונתקים רק בשבילו כידוע. ועל־כן בכל הולדות של הבהמות נמשך ונולד איזה דעת להאדם שבשבילו נולד ומתקים, הכל כדי שעל־ידי ההולדה זאת יהיה נוסף לו איזה דעת להבין על ידו פלאי מעשי הבורא יתברך, מכל שכן בהולדות האדם עצמו, שהוא בעצמו בחינת הדעת.

ועל־כן צריכין לקדש כל הולדות הראשונות באדם ובבהמה, שהוא בחינת מצות קדשת בכור, שהוא הולדה הראשונה, שהוא העקר, והכל נמשך אחריה. וזאת המצוה נצטוו תכף ביציאתם ממצרים כמו שכתוב (שמות יג, ב): "קדש לי כל בכור" וכו'. וכל יציאת מצרים היה על־ידי הכנעת בכור דסטרא אחרא, שהוא הריגת בכורי מצרים, ובכורי ישראל נצלו, כי אז ביציאת מצרים היה עקר הולדת הדעת, כי אז נולד ונתגלה על־ידי משה רבנו, כי "ה' הוא האלקים" (דברים ד, לה). ועל־כן אז נתקדשו הבכורים שהוא הולדה ראשונה, כדי שיזהרו ישראל לקדש ההולדה הראשונה, כדי שיהיה נמשך על ידה דעת דקדשה שזה העקר.

כי בכל הולדה, שהיא בחינת הולדת הדעת - יש בה אחיזת טוב ורע, כי "לפתח חטאת רבץ" (בראשית ד, ז), כי מחמת שעל־ידי הולדה זאת צריך שיהיה נמשך דעת להכיר את הבורא יתברך על־ידי פלאות ההולדה הזאת, על־כן תכף מתעורר "את זה לעמת זה", שהוא הרע שכנגד הטוב, ורוצה להתאחז בההולדה להעלים הדעת הטוב ולהמשיך דעת דסטרא אחרא הנמשך מ"עץ הדעת טוב ורע", דהינו הדעת של הקשיות והסתירות שהם מעלימין הדעת דקדשה, ומשם נמשך חבלי לדה של כל הבעלי חיים [כמובן במקום אחר (הלכות בשר וחלב, הלכה ה, אות ט)]. ובאמת זה לטובה גדולה, כי עקר ההולדה בשביל הבחירה שהיא עקר קיום העולם. ועקר הבחירה נמשך על־ידי העלמה הזאת שהם הקשיות וכו', וכנ"ל.

על־כן מצוין ישראל לקדש ההולדה הראשונה לתנו לכהן, כדי שעל־ידי־זה יתגבר הטוב על הרע, כדי שיזכו להמשיך קדשת המחין, להבין כי "צדיק וישר ה'", רק שאי אפשר להבין דרכו ולהתחזק באמונה שלמה, ואזי זוכין לדעת גדול דיקא על־ידי הקשיות והעלמות, כי זה עקר מעלת הצדיקים והכשרים שזוכין למה שזוכין, שהעקר מחמת שהיה להם בחירה שנמשך מהקשיות הנ"ל, והם שברו הכל על־ידי יגיעתם באמת בעבודתו יתברך. ועל־כן ההעלם הוא תכלית הגלוי וכו', כידוע (עץ חיים, שער הכללים, פרק ב):