# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1245/62/1/

"לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" וכו' (שמות כ, ז), ואמרו רבותינו ז"ל, ש בין אם נשבע לשנות את הידוע נקרא 'שוא', ובין אם נשבע על דבר הידוע ופשוט שהוא כמו שהוא כגון על עץ שהוא עץ ועל אבן שהוא אבן, הוא גם כן שבועת שוא (יורה דעה, סימן רלו, סעיף ד). ולכאורה הדבר תמוה, מדוע יהיה חמר האסור כשנשבע על דבר הידוע כמו שהיא האמת, הלא לא הוציא שום שקר מפיו, ומדוע כשנשבע על דבר שאינו ידוע ואפשר לטעות בו - אין בו אסור שבועה והזכרת שם שמים רק שלא ישבע לשקר, ועל דבר הידוע ופשוט יש בו אסור חמור כל כך אף־על־פי שנשבע על האמת. ולכאורה היה נראה להפך, כשנשבע אפלו באמת על דבר שאינו פשוט כל כך ואפשר לטעות בו, יהיה בו אסור גדול, כי אולי הוא טועה את עצמו. ועל דבר הפשוט לא יהיה האסור חמור כל כך. ובאמת גזרה התורה הקדושה בהפך מזה, כי הנשבע על דבר שאינו ידוע אין בו אסור כשנשבע באמת רק שצריכין להתרחק גם מזה מחמת חמר שבועה (ארח חיים סימן קנו), אבל על כל פנים אינו עובר על לאו דלא תשא חס ושלום, ולפעמים הוא מצוה לשבע באמת, כמו שכתוב (דברים ו, יג): "ובשמו תשבע" (רמב"ם הלכות שבועות פרק יא, הלכה א). וכשנשבע על דבר הידוע כמו שהיא האמת - הוא עובר באסור חמור מאד על 'לא תשא', שהוא לאו חמור מעשרת הדברות: