# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1245/62/16/

וְזֶה בְּחִינַת חֵטְא הַמְרַגְּלִים, שֶׁנָּתַן לָהֶם הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מָקוֹם לִטְעוֹת עַל שֶׁרָצוּ לַחֲקֹר יוֹתֵר מִדַּאי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (רַשִׁ"י בַּמִּדְבָּר יג, ב): 'אֲנִי אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהִיא טוֹבָה וְהֵם לֹא רָצוּ לְהַאֲמִין וְכוּ', חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם לִטְעוֹת' וְכוּ'. כִּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא עִקַּר בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן ז וְעוֹד), וְהֵם רָצוּ לִרְאוֹת בְּעֵינֵיהֶם מִיָּד אֵיךְ בָּאִין לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְלֹא רָצוּ לִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר רָאוּ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים נוֹרָאִים וְנִפְלָאִים כָּאֵלֶּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָמְרוּ (דְּבָרִים א, כב): נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְכוּ'. כִּי רָצוּ לִרְאוֹת וּלְהָבִין הָאֱמֶת מִיָּד, עַל־כֵּן נָתַן לָהֶם הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מָקוֹם לִטְעוֹת וְגָרְמוּ בְּכִיּוֹת לְדוֹרוֹת עַד הַיּוֹם שֶׁמִּתְאָרֵךְ הַגָּלוּת עַל־יְדֵי־זֶה.

וְעִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּזֶה, כִּי כֵּן דֶּרֶךְ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּרַחֲמָיו לְקָרֵב אֶת הָאָדָם בְּכַמָּה דְּרָכִים, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מַנִּיחַ לוֹ מָקוֹם לְהִסְתַּפֵּק קְצָת בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן וּבְחִירָה. וּכְשֶׁמִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, עַל־יְדֵי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת עַל כָּל הַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְהֵאִיר בּוֹ מֵרָחוֹק רְמָזִים בְּכַמָּה דְּרָכִים לְהוֹדִיעוֹ הֵיכָן הָאֱמֶת - בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְכָל טוֹב אֲמִתִּי וְנִצְחִי. אֲבָל אִם יִרְצֶה לְבַקֵּשׁ תּוֹאֲנוֹת לִפְרֹשׁ - נוֹתֵן לוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מָקוֹם לִטְעוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְצָרִיךְ אַחַר־כָּךְ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת מְאֹד בְּיוֹתֵר קֹדֶם שֶׁיִּזְכֶּה אֶל הָאֱמֶת וְכוּלֵי הַאי וְאוּלַי. עַד שֶׁיָּכוֹל לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם וְלֹא יִזְכֶּה אֶל הָאֱמֶת, וְיִצְטָרֵךְ לִסְבֹּל מַה שֶּׁיִּסְבֹּל, וּלְהִתְגַּלְגֵּל בְּכַמָּה גִּלְגּוּלִים עַד שֶׁיָּבוֹא לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לִזְכּוֹת בּוֹ עַתָּה, עַל־יְדֵי נִסָּיוֹן קַל לְהַשְׁלִיךְ תַּאֲוַת הַכָּבוֹד וְהַנִּצָּחוֹן וּלְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְכַנַּ"ל:

וְזֶה שֶׁהִקְפִּיד עֲלֵיהֶם הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְאָמַר לְמֹשֶׁה (בַּמִּדְבָּר יד, יא): עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי הֲלֹא כְּבָר הִתְחַלְתִּי לְהָאִיר לָהֶם הָאֱמֶת עַל־יְדֵי כָּל הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבָּם, וַעֲדַיִן אֵינָם מַאֲמִינִים מֵחֲמַת הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁלָּהֶם שֶׁרוֹצִים לְהָבִין וְלִרְאוֹת הַכֹּל מִיָּד וְכַנַּ"ל. עַל־כֵּן גָּזַר עֲלֵיהֶם אָז הַגָּלוּת וְהַחֻרְבָּן שֶׁנִּמְשָׁךְ עַד הֵנָּה, שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְהִתְנַסּוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁמִּי שֶׁיִּרְצֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת עַל־יְדֵי כָּל מַה שֶּׁכְּבָר הִתְחִיל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְהָאִיר בּוֹ, יוּכַל לְהָבִין הֵיכָן הָאֱמֶת וְיִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה עַל כָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין, וּלְהֵפֶךְ - לְהֵפֶךְ כַּנַּ"ל. וּבָזֶה תְּלוּיָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בָּאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים ד, ח): "תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה", הַיְנוּ כַּנַּ"ל. וְהָבֵן הֵיטֵב אִם תִּרְצֶה לָחוּס עַל חַיֶּיךָ הַנִּצְחִיִּים: